בראשית רבה מג, ז: וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ (בראשית יד, יט), מִמִּי קְנָאָן ...אָמַר רַבִּי יִצְחָק הָיָה מְקַבֵּל אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים, וּמִשֶּׁהָיוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִין הָיָה אוֹמֵר לָהֶם בָּרֵכוּ, וְהֵן אוֹמְרִים לוֹ מַה נֹּאמַר, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם אִמְּרוּ בָּרוּךְ אֵל עוֹלָם שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי לֹא הָיָה שְׁמִי נִכָּר לִבְרִיּוֹתַי וְהִכַּרְתָּ אוֹתִי בִּבְרִיּוֹתַי, מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ אַתָּה שֻׁתָּף עִמִּי בִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

הפטרת תזריע | מלכים ב' ד מב-מד
וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים־לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ. וַיֹּאמֶר מְשָׁרְתוֹ מָה אֶתֵּן זֶה לִפְנֵי מֵאָה אִישׁ וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ כִּי כֹה אָמַר ה' אָכֹל וְהוֹתֵר. וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר ה'.

בבלי סנהדרין צב א: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל שֶׁאֵינוֹ מְשַׁיֵּיר פַּת עַל שֻׁלְחָנוֹ, אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם...

בבלי עירובין נג ב: אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: מִיָּמַי לֹא נִצְּחַנִי אָדָם חוּץ מֵאִשָּׁה תִּינוֹק וְתִינוֹקֶת. אִשָּׁה מַאי הִיא? פַּעַם אַחַת נִתְאָרַחְתִּי אֵצֶל אַכְסַנְיָא אַחַת, עָשְׂתָה לִי פּוֹלִין בְּיוֹם רִאשׁוֹן — אֲכַלְתִּים וְלֹא שִׁיַּירְתִּי מֵהֶן כְּלוּם. שְׁנִיָּיה, וְלֹא שִׁיַּירְתִּי מֵהֶן כְּלוּם. בְּיוֹם שְׁלִישִׁי הִקְדִּיחָתַן בְּמֶלַח, כֵּיוָן שֶׁטָּעַמְתִּי — מָשַׁכְתִּי יָדַי מֵהֶן. אָמְרָה לִי: רַבִּי, מִפְּנֵי מָה אֵינְךָ סוֹעֵד? אָמַרְתִּי לָהּ: כְּבָר סָעַדְתִּי מִבְּעוֹד יוֹם. אָמְרָה לִי: הָיָה לְךָ לִמְשׁוֹךְ יָדֶיךָ מִן הַפַּת! אָמְרָה לִי: רַבִּי, שֶׁמָּא לֹא הִנַּחְתָּ פֵּאָה בָּרִאשׁוֹנִים? וְלֹא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין מְשַׁיְּירִין פֵּאָה בָּאִלְפָּס, אֲבָל מְשַׁיְּירִין פֵּאָה בַּקְּעָרָה...

בשלח | שמות טז יט-כג
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל־יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד־בֹּקֶר ... וַיְהִי  בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כׇּל־נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת־קֹדֶשׁ לַה' מָחָר אֵת אֲשֶׁר־תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר־תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כׇּל־הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד־הַבֹּקֶר.

זמירון: בימי החול נאסר להותיר מן המן אבל ביום שישי נצטוו להותיר לשבת:

הכתב והקבלה: כל העדף: ... וכאן לא אמר כל הנותר רק לשון עודף. נ"ל שבא לכלול בו גם מכוון היתרון והמשובח, כרגיל ברבותינו חביב עדיף (בעססער) וכפי החיוב לתקן האפוי והמבושל ומבושם יותר לכבוד שבת... ויברור המנה היפה לשבת.

בבלי עבודה זרה ג ב: ...אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת הָוֵי הַיּוֹם, שָׁלֹשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת — הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שְׁנִיּוֹת — יוֹשֵׁב וְדָן אֶת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ, כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה שֶׁנִּתְחַיֵּיב עוֹלָם כְּלָיָיה — עוֹמֵד מִכִּסֵּא הַדִּין וְיוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, שְׁלִישִׁיּוֹת — יוֹשֵׁב וְזָן אֶת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מִקַּרְנֵי רֵאמִים עַד בֵּיצֵי כִנִּים...

הפטרת ראש השנה | שמואל א' ב ב
אֵין־קָדוֹשׁ כַּה' כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ.

שמיני | ויקרא יא מה
כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי.

קדושים | ויקרא יט ב
דַּבֵּר אֶל־כׇּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

שמות | שמות ג ח
וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ  מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן־הָאָרֶץ הַהִוא אֶל־אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל־אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ...

במדבר רבה כג (מסעי): כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן (במדבר לד, ב), הֲלָכָה עַד שֶׁלֹא נִכְנְסוּ לָאָרֶץ כֵּיצַד הָיוּ מְבָרְכִין עַל הַמָּזוֹן, שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ עַד שֶׁלֹא נִכְנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיוּ מְבָרְכִין בְּרָכָה אַחַת הַזָּן אֶת הַכֹּל, מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָיוּ מְבָרְכִין עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן. מִשֶּׁחָרְבָה, הוֹסִיפוּ בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם, מִשֶּׁנִּקְבְּרוּ הֲרוּגֵי בֵּיתָר, הוֹסִיפוּ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, הַטּוֹב שֶׁלֹא הִסְרִיחוּ וְהַמֵּטִיב שֶׁנִּתְּנוּ לִקְבוּרָה. וְאֵין לְךָ חֲבִיבָה מִכֻּלָּם יוֹתֵר מִבִּרְכַּת עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן, שֶׁכָּךְ אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מַזְכִּיר בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן אֶרֶץ חֶמְדָה וּבְרִית וְתוֹרָה וְחַיִּים, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ.

שלח | במדבר יד ז
וַיֹּאמְרוּ אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד.

דברים | דברים א כה
וַיִּקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ.

במדבר רבה כג (מסעי): אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֲבִיבָה עָלַי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִן הַכֹּל, לָמָּה, שֶׁאֲנִי תַּרְתִּי אוֹתָהּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יחזקאל כ, ו): בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר תַּרְתִּי לָהֶם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיה ג, יט): וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָה נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם.

ויגש | בראשית מה כא
...וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל-פִּי פַרְעֹה וַיִּתֵּן לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ.

הפטרת סוכות (יום טוב שני של גלויות) | מלכים א' ח יג
בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים.

ויצא | בראשית ל כ
וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלֹהִים  אֹתִי זֵבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי־יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ זְבֻלוּן.

רש"י: יזבלני. לְ' בֵּית זְבֻל (מלכים א' ח יג)... בֵּית מָדוֹר, מֵעַתָּה לֹא תְהֵא עִקַּר דִּירָתוֹ אֶלָּא עִמִּי שֶׁיֵּשׁ לִי בָנִים כְּנֶגֶד כָּל נָשָׁיו.

ישעיה סג טו: הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה מִזְּבֻל קׇדְשְׁךָ וְתִפְאַרְתֶּךָ אַיֵּה קִנְאָתְךָ וּגְבוּרֹתֶךָ הֲמוֹן מֵעֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ אֵלַי הִתְאַפָּקוּ.

דברים – חזון | איכה ד כ
רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה' נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם. אֲשֶׁר אָמַרְנוּ בְּצִלּוֹ נִחְיֶה בַגּוֹיִם.

הפטרת בראשית | ישעיהו מב י
שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ יוֹרְדֵי הַיָּם וּמְלֹאוֹ אִיִּים וְיֹשְׁבֵיהֶם.

שמות רבה כג יא: כָּל הַשִּׁירוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בָּעוֹלָם לְשׁוֹן נְקֵבוֹת, לוֹמַר מָה הַנְּקֵבָה הַזֹּאת מִתְעַבֶּרֶת וְיוֹלֶדֶת וְחוֹזֶרֶת וְיוֹלֶדֶת, כָּךְ הֵן הַצָּרוֹת בָּאוֹת עֲלֵיהֶן, וְהָיוּ אוֹמְרִים שִׁירוֹת בִּלְשׁוֹן נְקֵבוֹת, לְכָךְ עָמְדוּ בָּבֶל וּמָדַי וְיָוָן וֶאֱדוֹם, וְשִׁעְבְּדוּ אֶת יִשְׂרָאֵל, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא, אֵין עוֹד צָרוֹת בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סה, טז): כִּי נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת, וּכְתִיב (ישעיה לה, י): שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִֹּׂיגוּ וגו', בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אוֹמְרִים שִׁיר לְשׁוֹן זָכָר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צח, א): שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ.

תפארת שלמה, על הזמנים ומועדים, שער התפלה מ״ו: אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לד' ויאמרו לאמר... מהו לאמר אל מי אמרו?... הנה אמנם גלוי וידוע לכל מבין כי בשעה שישראל אמרו השירה הזאת על הים. הנה אז היו כולם במעלה הגדולה והרמה אשר אין להגיע אליה עוד אח"כ עד ביאת הגואל ב"ב. וכמ"ש חכז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאים. והנה כי כן איך יתכן אחרי השירה הזאת לאמור עוד שירות ותשבחות לפני הש"י ב"ה אשר לא יהיו בגדר המעלה הרמה הזאת ומה גם עתה בגלות המר הזה אשר בעוה"ר כל איש לעברו תעו בכאב לב ודאבון נפשו איך יערב לבו לגשת לומר שירה ההיא לפני ד' הלא כמוהו כאין נחשב?
לזה אמר בזוהר הקדוש כי כוונתו לאמור לעתיד. ר"ל כאשר אז אמרו בנ"י את השירה הזאת על הים במעלה רמה ההיא. הנה מיד כוונו בה לאמור לעתיד פי' שיהי' מרוצה לפני ד' בכל עת שיאמרו אותה בנ"י בין בשעת הטובה בין בשעת הגלות הזה בין בזמן הגאולה ב"ב אשר אז גאולים יפצחו צהלה וישובו למעלתם הרמה כולם כאחד ירצו לפני ד' ב"ה... וז"פ ובמקהלות רבבות עמך ב"י יתפאר שמך לעד מלכנו בכל דור ודור. דהנה אמנם בחי' השירה הזאת הנאמרה כעת בימי הגלות הוא בבחי' קטנות מאד ומה תהי' נחשב בביאת הגואל אשר יתגלה כבוד מלכותו על כל העולם וראו כל בשר כו' וישירו שיר חדש בראותם גודל נפלאותיו אשר יעשה עמנו בעת ההיא. אולם בכ"ז... אנחנו נחשב להתפאר עם השירה הזאת שאנו אומרים בזמן הזה בהגלות אף כי גם זה די לנו איך מצאנו את לבבנו אף באלה לומר שירה קטנה בחשכות הגלות המר הזה... כי אמנם גם בזמן הגלות נכון לנו לספר גדולות ונפלאות אשר בכל עת עמנו לחיותינו כיום הזה בין עובדי כוכבים ... לכן מודים אנחנו לך כו' על ניסיך שבכל יום עמנו...