פיוט השבת לפרשת שופטים
הפיוט בנוי על ארמזים מנבואות הנחמה בישעיהו, הפרקים שמהם נבחרו שבע ההפטרות המכונות "שבע דנחמתא" הנקראות לאחר תשעה באב משבת ואתחנן-נחמו עד שבת ניצבים. הבית הראשון בפיוט בנוי על הפסוקים מהפטרת שופטים | ישעיהו נב ז-ח:

מַה־נָּאווּ עַל־הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ׃ קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן׃

וכך בפיוט: עַיִן בְּעַיִן תִּרְאִי שְׁכִינָה וְשָׁבוּ בָנַיִךְ לִגְבוּלֵךְ

הנביא מבשר לנו על הגאולה העתידית שאנו חווים בימינו, ואכן כל מי שעיניו בראשו רואה ברור – עין בעין את תשועת ה' שמאחורי המאורעות הגלויים.
הבטוי עין בעין כבטוי שמשמעותו ראיה ברורה כפי שאדם רואה אדם היושב מולו (ראה עוד בבית הראשון) מופיע בתנ"ך בעוד מקום אחד אך בהקשר שונה. שכן שם זה לא גרם לבני ישראל להאמין ללא סייג.

שלח לך | במדבר יד יד
…כִּי־אַתָּה ה' בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר־עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה  אַתָּה ה' וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה.

הארמז עין בעין המפנה אותנו לשני מקורות, פרשת שלח לך ונבואת ישעיהו מעלה את שאלת היחס בין גודל הניסים ביציאת מצרים לעומת הניסים בימינו (שללא ספק עליהם התנבא ישעיהו) לאמונה בניסים ובה' כמחולל הניסים אז והיום. אנו נוטים לחשוב שהניסים ביציאת מצרים היו בעצמה ובסדר גודל שלא הותיר שום מקום לבני ישראל להתכחש לכך שה' הולך לפני העם בעמוד ענן יומם ובעמוד אש לילה ושבעקבות הניסים במצרים ועל ים סוף – האמין העם בה' ובמשה עבדו. אך בפרשת שלח, לאחר חטא המרגלים התמונה היא שונה לגמרי. העם חושש להיכנס לארץ ולא מאמין ביכולת ה' עד שה' אומר למשה:

…עַד־אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד־אָנָה לֹא־יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ, ומדובר על פחות משנה לאחר יציאת מצרים! (במדבר יד יא)

הנובע מכך הוא, שכאז כן היום הניסים הם גדולים ועצומים אך עדיין נטועים בתוך ההיסטוריה ומותירים לאדם המתבונן חופש ניתוח של המציאות והחלטה האם ה' מכוון את האירועים או הטבע, הפוליטיקה ויחסי הכוחות בעולם. מי שמאדיר לעין ערוך את ניסי העבר, מקטין את ניסי ההווה ומקטרג על קטנות האמונה של אבותינו. הנכון הוא שיש דמיון רב בעצמת האירועים ודמיון רב בתגובה להם. ופעם אחר פעם משה מזכיר לעם החושש את המובן מאליו לכאורה אז, ואת האקטואלי לימינו אנו:

כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם׃ לֹא תִירָא מֵהֶם זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפַרְעֹה וּלְכָל־מִצְרָיִם׃ הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר־רָאוּ עֵינֶיךָ וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ כֵּן־יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְכָל־הָעַמִּים אֲשֶׁר־אַתָּה יָרֵא מִפְּנֵיהֶם׃ (דברים ז יז-יט)

וכך כותב ניר גרמי סמנכ"ל הידברות:

לא פעם ראיתי, שמעתי ונוכחתי לדעת שיש הרבה יהודים טובים באמצע הדרך, שרוצים להתקרב לשורשים – אך יש להם בקשה/תירוץ מקדים. "אם הייתי רואה היום בעיניים שלי, נס כמו שעם ישראל ראה בקריעת ים סוף או בהר סיני – הייתי רץ אל חיק היהדות", הם אומרים. "אם היו היום ניסים כמו פעם, אז היה לי קל יותר להאמין בקב"ה ובתורתו. מה יש? שייתן לי לראות איזה עמוד אש, איזה ים שנבקע לשניים, איזה משהו גדול באמת".
אני לא מבין דבר אחד.
אותם אנשים, לא חיים בעולם הזה? הם לא רואים כמוני וכמו רבים אחרים את הניסים הגדולים שהקב"ה עושה איתנו כל יום, ובכזו עוצמה? אני אומר לך שגם היום יש ניסים גדולים, אולי אפילו הרבה יותר גדולים מפעם. למה אתה לא רואה אותם? כי אתה מסתכל מבלי להתבונן, וזה ההבדל המהותי ביניהם.

וכך מסכם הרב שמואל אליהו:

אם הניסים במדינת ישראל יותר או פחות מיציאת מצרים?
הנביא ירמיה אומר: "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם". חכמינו בגמרא מסכימים שהניסים העתידיים בזמן שנצא משעבוד מלכויות יהיו יותר מיציאת מצרים. המחלוקת בניהם היא אם יזכרו גם את יציאת מצרים או לא.

(במדור "קול צופיך" באתר ישיבה מעלה הרב אליהו 15 נקודות שבהם הניסים בימינו גדולים יותר)