שיר ישראלי לשבת ויצא

השיר ידוע יותר בשם אל תירא ישראל והפזמון שלו הוא אחד השירים המוכרים ביותר בכל המגזרים ובכל הגילאים. נסענו פעם אני ומשפחתי לבסיס צבאי כדי לקיים שם תפילות בראש השנה, ושאלנו את עצמינו איזה שירים תוכל קבוצה אקראית כלשהי של חיילים לשיר יחד איתנו. והאם יש אפשרות ליצור רשימה של שירים שיעמדו במבחן "ארוחת שישי בבסיס צבאי" לאורך זמן. כמובן שאלה לא יכולים להיות שירים עכשוויים שמופיעים ונעלמים, וגם לא שירי אהבה או שירים אישיים. אלא שירים שישירו יוצאי עיירות פיתוח ומתנחלים יחד עם תלאביבים או בני קיבוצים. שירים שיהיה להם קשר כלשהו למסורת, לעם ישראל ואפשר להתרחב לשירי ארץ ישראל. איזה שירים יהיו ברשימה? אולי אין לי ארץ אחרת, מי שמאמין לא מפחד, כל העולם כולו גשר צר, שישו את ירושלים, משיח משיח, על הדבש ועל העוקץ, אני עומד על החומה, עם ישראל חי, וכמובן אל תירא ישראל.

בתי השיר נראים במבט ראשון כמספרים בצורה נאיבית את סיפור התורה על יעקב אבינו, אבל הפזמון והבית האחרון עושים מעבר חד מיעקב האיש לישראל העם. אין בשיר התייחסות למהפך בחיי יעקב שקרה בעקבות מאבקו במלאך שלאחריו קיבל את השם ישראל, אבל הסיפור מהדהד ברקע המעברים בין הבתים לפזמון, בין התיאור של יעקב התמים הבורח מעשיו והמרומה בבית לבן לבין ישראל המנצח את המלאך, וישראל בימינו המתנער מהגלות ומחדש ימיו בארצו וגובר על העמים הקמים עליו. ואכן בשני הבתים הראשונים מדובר על יעקב, ובפזמון ובבית האחרון על ישראל!

וישלח | בראשית לב כט

וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל.

אבן עזרא על בראשית לה י: לא יקרא שמך עוד יעקב. לבדו כי גם ישראל.

וכך כותב הרב איתמר אלדר באתר צהר במאמר יעקב מוריד את הראש,ישראל זוקף קומה:

שני שמות לאבינו השלישי: יעקב וישראל, ושניהם ניתנו לו כזכרון למאורע. שני מאורעות מכוננים ארעו בחייו של יעקב. הראשון אירע בלידתו, עת יצא כשידו אוחזת בעקב אחיו. בסיטואציה זו הייתה ידו של יעקב על התחתונה. במאבק המתרחש בבטנה של רבקה על מי יצא קודם, הוא מפסיד לאחיו. שמו של יעקב מבטא מבחינה זו את עומקם של דברים, את היותו רודף אחר אחיו. שמו של יעקב מבטא את נחיתותו מול עשו, מול לבן וכעת שוב מול עשו. בכדי להגיע למקום הראוי לו יעקב צריך לעמול. הוא נדרש לקנות את הבכורה, לגנוב את הברכה, לעבוד שבע שנים בשביל לזכות ברחל, ועוד שבע שנים נוספות בשביל לזכות בה פעם נוספת לאחר שרומה.
כאלה הם חייו של יעקב, האוחז בעקב, ולכן גם נראה ליעקב שהמפגש הצפוי עם עשו הולך להמשיך את המגמה. מתוך כך מתפלל יעקב לקב"ה: "הצילני נא". והנה ההשגחה העליונה מחליטה כי לא עוד. זהו הרגע וזוהי השעה לשנות מגמה, לשנות צוויון, להחליף מהות, ומתוך כך, נוצר מעמד מכונן מחודש, שיצמיח שם חדש ואיתו מהות חדשה: כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל.
עיקר החוויה שאיתה יצא יעקב מן המאבק עם המלאך היא חווית ההצלחה. "וירא כי לא יכול לו", מספר הכתוב על האיש הנאבק ביעקב, ומתוך כך נהיה העקוב למישור, הכשלון להצלחה והרדיפה להובלה.
תשובתו של אלוקים לתפילתו של יעקב היא: "לא יעקב יאמר עוד שמך". זהו ציווי ליעקב לשנות את עמדתו הנפשית אל מול המאורעות המתרגשים ובאים עליו. טול את גורלך בידך, האמן בעצמך, ביכולתך להצליח ולנצח – זוהי תכונתו של ישראל.
הקב"ה כמו מחנך טוב מעביר את יעקב חוויה של הצלחה, ומתוכה הוא תובע מיעקב לשנות את יחסו אל החיים, אל המציאות ובעיקר אל עצמו.
דבר ידוע הוא כי יעקב לא היה היחיד ששמו השתנה. אברם הפך לאברהם ושרי הפכה לשרה, אולם בניגוד אליהם, שאצלם לאחר שינוי השם בוטל השם הקודם לחלוטין, הרי שיעקב ממשיך גם אחרי שינוי שמו להקרא בתורה לעתים יעקב ולעתים ישראל.
בכך אולי מבקשת התורה ללמדנו כי בחיינו אנו ניצבים בפני חוויות של כשלון וגם בפני חוויות של הצלחה. ישנן חוויות שבהן אנו מובילים אולם מנגד ישנן גם חוויות שבהן אנו מובלים ומסתגלים ל'הכתבות'.
לכל אחת מן הסיטואציות והעמידות הרוחניות הללו – של יעקב מחד ושל ישראל מאידך – יש ערך. ושתיהן בונות ומכוננות את קומתו של האדם השלם ושל האומה השלמה. התורה מלמדת אותנו כי לעתים יש להיות יעקב, וכך לשרוד גם בימים קשים, כשכולם נגדי. לעיתים צריך לדעת להוריד את הראש ולקבל את רוע הגזירה, את תקופת השפל. זהוי סגולה קריטית לעם כעם וגם ליחיד כיחיד.
מאידך, לעתים צריך להניח מאחור את ה'יעקביות' ולהיות ישראל – תוך אמון עצמי גדול, תוך ידיעה שאצליח ותוך חוסר נכונות להשלים עם כשלון או עם אכזבה.
יעקב וישראל, שני שמות, שתי מעמדות ושתי עמדות נפשיות, לכל יחיד ולאומה כאומה – מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל.

רעיון דומה מובע במדרש על השם עדינו העצני:

שמואל ב כג ח: אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִד יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי רֹאשׁ הַשָּׁלִשִׁי הוּא עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי…

תלמוד בבלי מסכת מועד קטן טז ב: … מאי קאמר? – אמר רבי אבהו, הכי קאמר, ואלה שמות גבורותיו של דוד: … הוא עדינו העצני – כשהיה יושב ועוסק בתורה – היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה – היה מקשה עצמו כעץ.