דניאל ד טז
אֱדַיִן דָּנִיֵּאל דִּי־שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר אֶשְׁתּוֹמַם כְּשָׁעָה חֲדָה וְרַעְיֹנֹהִי יְבַהֲלֻנֵּהּ...

רש"י על ברכות נה ב: ... כל לשון רעיון שבמקרא אינו לשון רצון אלא לשון מחשבה וזה יוכיח ורעיוניה יבהלוניה (דניאל ד') וכי רצונו של אדם מבהלו אלא מחשבותיו מבהלין אותו:

הפטרת שמות | ירמיהו א ה
בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ׃

ישעיהו מט ה:
וְעַתָּה אָמַר ה' יֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו וְיִשְׂרָאֵל לא [לוֹ] יֵאָסֵף וְאֶכָּבֵד בְּעֵינֵי ה' וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִּי׃

יתרו / שבועות | שמות יט כ
וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא ה' לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה׃

תהילים קד לג-לד
 אָשִׁירָה לַה' בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי׃ יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּה':

ראה | דברים יד ב
כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.

בהר | ויקרא כה נה
כִּי־לִי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים ...

ישעיהו ס כא
וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר׃

כי תצא | דברים כה טו
אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ׃

זמירון
כוונת הביטוי רצונך אשאלה יכולה להיות ברשותך אשאלה, או את רצונך אשאלה שתנהג אותנו כקדם. זה נשמע בתחילה כבקשה חצופה, אני מבקש ממך ה' שתרצה... עד שנזכרים שאנו מרבים להשתמש בביטוי יהי רצון מלפניך, כמו בברכה שמברך רבי ישמעאל בן אלישע את הקב"ה:

ברכות ז א: ...״יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ, וְיִגּוֹלּוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ, וְתִתְנַהֵג עִם בָּנֶיךָ בְּמִדַּת הָרַחֲמִים, וְתִכָּנֵס לָהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין״.

שמות | שמות ג א
וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה׃

ויחי | בראשית מט כד
וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל׃

אבות ד כב: [רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר]... לֵידַע לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַיּוֹצֵר, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַמֵּבִין, הוּא הַדַּיָּן, הוּא עֵד, הוּא בַּעַל דִּין וְהוּא עָתִיד לָדוּן...

זמירון
ובמשנה כמו גם בפיוט זה בניגוד לכלל ההלכתי המקובל "אין העד נעשה דיין" (בבא בתרא קיד א). כלומר על הקב"ה ביום הדין לעתיד לבוא לא יחול הדין הזה, שכן אין לפקפק בעדותו ואין מקום לערער עליה.

מטות | במדבר לא א-ב
וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ.

בראשית רבה נה: אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ (ויקרא יט, יח): לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר, וְאַתְּ נוֹקֵם וְנוֹטֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (נחום א, ב): נֹקֵם ה' וּבַעַל חֵמָה, נוֹקֵם הוּא לְצָרָיו וְנוֹטֵר הוּא לְאֹיְבָיו. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי כָּתַבְתִּי בַּתּוֹרָה: לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, אֲבָל נוֹקֵם וְנוֹטֵר אֲנִי לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, [שנאמר] נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

בשלח | שמות יז טז
וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר .

רש"י: יָדוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה הוּרְמָה לִשָּׁבַע בְּכִסְאוֹ לִהְיוֹת לוֹ מִלְחָמָה וְאֵיבָה בַעֲמָלֵק עוֹלָמִית, וּמַהוּ כֵּס וְלֹא נֶאֱמַר כִּסֵּא? וְאַף הַשֵּׁם נֶחֱלַק לְחֶצְיוֹ? נִשְׁבַּע הַקָּבָּ"ה שֶׁאֵין שְׁמוֹ שָׁלֵם וְאֵין כִּסְאוֹ שָׁלֵם עַד שֶׁיִּמָּחֶה שְׁמוֹ שֶׁל עֲמָלֵק כֻּלּוֹ, וּכְשֶׁיִּמָּחֶה שְׁמוֹ יִהְיֶה הַשֵּׁם שָׁלֵם וְהַכִּסֵּא שָׁלֵם...(ע"פ מדרש תנחומא תצא יא).

שמות | שמות ג כ
וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם׃

תהילים קלו ד
לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃

הפטרת עקב | ישעיהו מט כה
כִּי־כֹה  אָמַר ה' גַּם־שְׁבִי גִבּוֹר יֻקָּח וּמַלְקוֹחַ עָרִיץ יִמָּלֵט וְאֶת־יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב וְאֶת־בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ.

איוב א י
הֲלֹא־אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד־בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ מִסָּבִיב מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ. (בהיפוך משמעות)

חיי שרה | בראשית כה טז
אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וְאֵלֶּה שְׁמֹתָם בְּחַצְרֵיהֶם וּבְטִירֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם לְאֻמֹּתָם.

מטות | במדבר לא ז-י
וַיִּצְבְּאוּ עַל־מִדְיָן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת־מֹשֶׁה וַיַּהַרְגוּ כָּל־זָכָר. וְאֶת־מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל־חַלְלֵיהֶם ...וְאֵת כָּל־עָרֵיהֶם בְּמוֹשְׁבֹתָם וְאֵת כָּל־טִירֹתָם שָׂרְפוּ בָּאֵשׁ.

רש"י: טירתם. מְקוֹם נוֹטִירִין שֶׁלָּהֶם, שֶׁהוּא לְשׁוֹן מוֹשַׁב כּוּמָרִים יוֹדְעֵי חֻקֵּיהֶם; דָּ"אַ — לְשׁוֹן מוֹשַׁב שָׂרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁמְּתֻרְגָּם "סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים" (שמואל א ו') — טוּרְנֵי פְלִשְׁתָּאֵי.

אם למקרא: טירותם... הנכון כתרגומו בית סגדתהון ונקראו טירות או להיותם מיוסדות על ההר הנקרא טור, או להיותם עגולים כמו שנהגו קדמוני הגוים כידוע...

הפטרת שמיני עצרת | מלכים א ח יב-יג:
אָז אָמַר שְׁלֹמֹה ה' אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל. בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים.

לך לך | בראשית יז ה:
וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ.

לך לך | בראשית טו יג-יח
וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי־גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה ...וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה ...וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה׃ בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת־אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד־הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר־פְּרָת׃

שמות רבה א לו: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים, יָדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעָלָיו לְגָאֳלָם לְמַעַן שְׁמוֹ בַּעֲבוּר הַבְּרִית שֶׁכָּרַת עִם הָאָבוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות ב, כד): וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ, וְכָךְ הוּא אוֹמֵר עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל (יחזקאל כ, ט): וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי.

הגדה של פסח: בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִשַּׁב אֶת־הַקֵּץ, לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ שֶּׁאָמַר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע... וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ...

ספריא מאתר הספריה הלאומית: המשורר משתמש כאן בלשונו של ריה"ל בפיוט 'ישן אל תרדם': "לאמר מתי ואיה / ומה למטה ומה למעל" כביטוי לנסתרות שאל לו לאדם לחקור בהם. אולם בעוד שלנו לא ניתנה רשות לחקור בהם, הרי שקץ הגאולה הובטח לאברהם ובזה אנו מתנחמים.

שבועות | רות א ט
יִתֵּן ה' לָכֶם וּמְצֶאןָ מְנוּחָה אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ...
רות רבה ב טו: ... מִכָּאן שֶׁאֵין קוֹרַת רוּחַ לְאִשָּׁה, אֶלָּא בְּבֵית בַּעֲלָהּ.

זמירון
הפייטן שואל מתי ואיה תמצא כנסת ישראל מנוחה מהגלות בארצו-ביתו של דודה הקב"ה. המשורר משווה את מצב ישראל בגלות אדום הארוכה שאין לדעת מתי יגיע קיצה, לגלות הראשונה שבה הובטח מראש לאברהם שזמנה קצוב לארבע מאות שנה (וכך גם בגלות בבל שנקצב זמנה לשבעים שנה). בבית הבא מבקש המשורר שהקב"ה יגלה גם לנו מתי יבוא קץ הימים וסוף התלאות הצער והעמל. ועל כן הציטוט משירו של ריה"ל נראה כמובא בשינוי משמעות, ומכוון לשאלות שדווקא כן נשאלו בתעוזה על ידי מנהיגים ומשוררים במהלך הדורות.

שופטים ו יג: וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן בִּי אֲדֹנִי וְיֵשׁ ה' עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כׇּל־זֹאת וְאַיֵּה כׇל־נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ־לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ ה' וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ ה' וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף־מִדְיָן.

זכריה א יא: וַיַּעַן מַלְאַךְ־ה' וַיֹּאמַר ה' צְבָאוֹת עַד־מָתַי אַתָּה לֹא־תְרַחֵם אֶת־יְרוּשָׁלַ͏ִם וְאֵת עָרֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר זָעַמְתָּה זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה.

תהילים עד ט-י: אוֹתֹתֵינוּ לֹא־רָאִינוּ אֵין־עוֹד נָבִיא וְלֹא־אִתָּנוּ יֹדֵעַ עַד־מָה. עַד־מָתַי אֱלֹהִים יְחָרֶף צָר יְנָאֵץ אוֹיֵב שִׁמְךָ לָנֶצַח.

תהילים עט י: לָמָּה  יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם...

סנהדרין צח א: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אַשְׁכַּח לְאֵלִיָּהוּ... אֲמַר לֵיהּ: אֵימַת אָתֵי מָשִׁיחַ?...

ועוד בתפילה אבל בהתמקדות בשאלה מתי תחזור השכינה לירושלים:

קדושה, תפילת שחרית של שבת:
מִמְּקוֹמְךָ מַלְכֵּנוּ תוֹפִיעַ. וְתִמְלוֹךְ עָלֵינוּ כִּי מְחַכִּים אֲנַחְנוּ לָךְ. מָתַי תִּמְלֹךְ בְּצִיּוֹן. בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד תִּשְׁכּוֹן.

קדושה, תפילת מוסף של שבת:
כְּבוֹדוֹ מָלֵא עוֹלָם, וּמְשָׁרְתָיו שׁוֹאֲלִים אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ.

תהילים פו יז
עֲשֵׂה־עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי־אַתָּה ה' עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי.

דניאל יב ו-ט
וַיֹּאמֶר לָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים... עַד־מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת. וָאֶשְׁמַע אֶת־הָאִישׁ  לְבוּשׁ הַבַּדִּים... וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל־הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד־עַם־קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כׇל־אֵלֶּה. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי וְלֹא אָבִין וָאֹמְרָה אֲדֹנִי מָה אַחֲרִית אֵלֶּה. וַיֹּאמֶר לֵךְ דָּנִיֵּאל כִּי־סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים עַד־עֵת קֵץ.