האתר בבניה

בתי צאי

פיוט השבת לפרשת מקץ – חנוכה
הפייטן ר' אשר מזרחי ממשיל את היציאה מהגלות ליציאה מבית כלא וההקשר לפרשת מקץ, הגאולה של יוסף באופן אישי ויכולתו בהמשך לדאוג לשרידותו של עם ישראל – מתבקש.
מקץ | בראשית מא א-יד
וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל־הַיְאֹר׃… וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה׃

לעלייתו המהירה של יוסף למעמד של שליט בכל ארץ מצרים יש הקבלה בפיוט
בִּתִּי צְאִי מִבֵּית כֶּלֶא
זְמָן קָרִיב עַם קָדְשֵׁךְ יַעֲלֶה

הגאולה תתחיל ותתממש כהרף עין. וכותב הרב דוד הכהן באתר תהילה לדוד:

שתים עשרה שנה היה יוסף כלוא בבור השבי: שתים עשרה שנות חשכה ועלטה. ולפתע, בלא כל אזהרה, ללא כל הכנה: "וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצוהו מן הבור – ויגלח, ויחלף שמלותיו ויבוא אל פרעה" – ובתוך שעה מצא עצמו משנה למלך מצרים!
ואמרו חז"ל במדרש שכך דרכם של צדיקים וכך דרכו של עם ישראל: "מתוך צרה – רווחה, מתוך אפילה – אורה, מתוך נפילה – התעלות"…"ויריצוהו מן הבור", במהירות ובבהילות! וכן נאמר במגילת אסתר בגאולת פורים: "ויבהילו להביא את המן" אל המשתה שהביא לתלייתו. וכתב רבינו עובדיה ספורנו זצ"ל: "ויריצוהו מן הבור – כדרך כל תשועת ה' שנעשית כמו רגע, כפי הנאמר בישעיה נו: "כי קרובה ישועתי לבוא" וכך גם נאמר בתהלים פא: "לו עמי שומע לי, ישראל בדרכי יהלכו – כמעט (בשעה מועטת, רש"י) אויביהם אכניע, ועל צריהם אשיב ידי" וכך היה ענין (גאולת) מצרים, כפי שנאמר בחומש שמות פרק יב: "כי גורשו ממצרים", וכאמרם ז"ל (בהגדה של פסח) "שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאלם". וכן אמור לעשות לעתיד, כנאמר במלאכי ג: "הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים (ביאר הרד"ק הוא המלך המשיח) וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא (הוא אליהו הנביא), אָמַר ה' צְבָאוֹת:

קישור נוסף לפרשה דרך מדרש על הפסוק הפותח את הפרשה מופיע בבית הראשון:
אֵל מִמָּרוֹם חָמַל עָלַיִךְ
שָׂם קֵץ וָסוֹף לְצָרוֹתַיִךְ

בראשית רבה פט  א
וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים (בראשית מא, א), (איוב כח, ג): קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ, זְמַן נָתַן לָעוֹלָם כַּמָּה שָׁנִים יַעֲשֶׂה בָּאֲפֵלָה…דָּבָר אַחֵר, קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ, זְמַן נָתַן לְיוֹסֵף כַּמָּה שָׁנִים יַעֲשֶׂה בָּאֲפֵלָה בְּבֵית הָאֲסוּרִים, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הַקֵּץ חָלַם פַּרְעֹה חֲלוֹם.

גם המדרש עושה הקבלה בין אפלת העולם לזו של יוסף. וכשם שיוסף נגאל כך נקצב גם הזמן לגלות עם ישראל. ומכאן ההקשר לחג החנוכה בתקופה החשוכה בשנה עם לילות החורף הארוכים, וכנגדם נרות החנוכה וההודאה על הניסים ועל הפורקן.

בראשית רבה ב ד: …וְחשֶׁךְ, זֶה גָּלוּת יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹתֵיהֶן, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לָהֶם, כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

וכך הרבנית ימימה מזרחי: השכחה והחשכה. אלה שני הדברים שהיוונים ביקשו לעולל לנו – להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, ולהחשיך את מנורת המקדש.

וגם אצל יוסף מופיעה שכחה: וְלֹא־זָכַר שַׂר־הַמַּשְׁקִים אֶת־יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ׃ (וישב | בראשית מ כג)

תוך כדי השירה נשים לב לשינויים שעושה המחבר לקטעי פסוקים שהוא מצטט מתוך נבואות הנחמה, יחד עם המובא במדרש:

מדרש תנחומא בשלח י
[יש] אָז … לְשֶׁעָבַר. וְיֵשׁ אָז לֶעָתִיד…
אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה' (בראשית ד, כו),
… אָז יָשִׁיר [משה] (שמות יג יז),
אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל (במדבר כא, יז),
… אָז אָמַר שְׁלֹמֹה (מלכים א ח, יב), כֻּלְּהוֹן לְשֶׁעָבַר.
וְיֵשׁ אָז לֶעָתִיד, וְאִלֵּין אִנּוּן לֶעָתִיד:
אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ (ישעיה ס, ה).
אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ (ישעיה נח, ח).
אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל (ישעיה לה, ו).
אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים (ישעיה לה, ה).
אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה (ירמיה לא, יב).
אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק וְגוֹ' אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם (תהלים קכו, ב). כָּל אֵלּוּ לֶעָתִיד.

הפייטן מדבר בלשון הווה!
…מְדַלְגִים מִכָּל פִּנָּה שָׁבִים אֵלַיִךְ
…פִּיהֶם מָלֵא שְׂחוֹק רִנָּה שָׁרִים שִׁירָיִךְ
כל הנבואות שנאמרו בלשון "אז" לעתיד – הביטו! הרי הן מתרחשות לנגד עיננו.
וברוח הדברים כותב אתר הפיוט והתפילה על הפיוט:

המשורר פונה לכנסת ישראל בביטוי של קרבה – בִּתִּי , וקורא לה: צְאִי מִבֵּית כֶּלֶא! צאי לך מתוך הגלות, אם מתוך הגלות הפיזית הממשית שהיא נתונה בו ואם מתוך הגלות המנטלית רוחנית. המשורר בעצם רואה את מה שאותה בת לא רואה – הוא רואה את הגאולה קורמת עור וגידים אל מול עיניו ומצייר אותה בצורה מוחשית ממש כמתרחשת בפועל: חַבְּקִי אֵם נֶאֱמָנָה אֶת כָּל בָּנַיִךְ, מְדַלְגִים מִכָּל פִּנָּה שָׁבִים אֵלַיִךְ – התחושה של הגאולה הממשית המתרחשת כאן ועכשיו מועצמת ע"י השימוש בלשון הווה – המשורר אף מגדיל לעשות ופותח את תיאור הגאולה בזמן עבר, כאילו כבר התרחשה (ורק אנחנו לא שמנו לב…): אֵל מִמָּרוֹם חָמַל עָלַיִךְ, שָׂם קֵץ וָסוֹף לְצָרוֹתַיִךְ…

 

 

בִּתִּי צְאִי מִבֵּית כֶּלֶא

זְמָן קָרִיב עַם קָדְשֵׁךְ יַעֲלֶה

 

וישב | בראשית לט כ
וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר׃

מקץ | בראשית מא א-יד וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל־הַיְאֹר׃... וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה׃

בראשית רבה פט  א
וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים (בראשית מא, א), (איוב כח, ג): קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ, זְמַן נָתַן לָעוֹלָם כַּמָּה שָׁנִים יַעֲשֶׂה בָּאֲפֵלָה...דָּבָר אַחֵר, קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ, זְמַן נָתַן לְיוֹסֵף כַּמָּה שָׁנִים יַעֲשֶׂה בָּאֲפֵלָה בְּבֵית הָאֲסוּרִים, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הַקֵּץ חָלַם פַּרְעֹה חֲלוֹם.

זמירון: ראה הארמז בבית הראשון: שָׂם קֵץ וָסוֹף לְצָרוֹתַיִךְ

בבלי ראש השנה י ב: תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: ... בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִין. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בָּטְלָה עֲבוֹדָה מֵאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ, בְּתִשְׁרִי עֲתִידִין לִיגָּאֵל. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:... בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ בְּנִיסָן עֲתִידִין לִיגָּאֵל.

הפטרת בראשית | ישעיהו מב ז
לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ׃

זמירון: הפסוק הזה קיבל משמעות אקטואלית כשנקרא בשבת בראשית תשפ"ו, כשבוע לאחר שחרור אחרוני החטופים משמחת תורה תשפ"ד, ממנהרות החאמס בעזה.

ישעיהו מט ט
לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ עַל־דְּרָכִים יִרְעוּ וּבְכָל־שְׁפָיִים מַרְעִיתָם׃

מלכים ב כה כז
וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ־יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ אֶת־רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ־יְהוּדָה מִבֵּית כֶּלֶא׃

זמירון: יציאת יהויכין מבית הכלא היא הסימן הראשון לגאולה מגלות בבל ובהמשך אף הומתק דינו ומזרעו יצא זרובבל למרות הנבואה בירמיהו כב.

 

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא.                                יתגדל ויתקדש שמו הגדול
בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ                                   בעולם אשר ברא כרצונו
וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ                                                   וימליך מלכותו
וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ                             ויצמיח ישועתו ויקרב משיחו
בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל,          בחייכם ובימיכם ובחייהם של כל בית ישראל
בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן.                      במהרה ובזמן קרוב, ואמרו אמן.

זמירון: המשורר רומז שזכינו והגאולה שדורות של יהודים אומרי קדיש קוו שתהיה בזמן קריב ובימי חייהם, הנה מתרחשת!

אֵל מִמָּרוֹם חָמַל עָלַיִךְ
שָׂם קֵץ וָסוֹף לְצָרוֹתַיִךְ
רִחַם חָמַל אֵל עוֹשַׂיִךְ
וְהֵשִׁיב לָךְ אֶת שְׁבוּתַיִךְ
חַבְּקִי אֵם נֶאֱמָנָה אֶת כָּל בָּנַיִךְ
מְדַלְגִים מִכָּל פִּנָּה שָׁבִים אֵלַיִךְ

בִּתִּי צְאִי מִבֵּית כֶּלֶא
זְמָן קָרִיב עַם קָדְשֵׁךְ יַעֲלֶה

הפטרת שביעי של פסח והאזינו |שמואל ב כב יז
יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים.

הפטרת נצבים | ישעיהו סג ט
בְּכָל צָרָתָם (לא) [לוֹ] צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם.

הפטרת וילך – שבת שובה | יואל ב יח
וַיְקַנֵּא ה' לְאַרְצוֹ וַיַּחְמֹל עַל עַמּוֹ.

תהילים קג יג
כְּרַחֵם אָב עַל־בָּנִים רִחַם ה' עַל־יְרֵאָיו.

אבן עזרא: כרחם - פירוש רחום וחנון ה' וטעם על יריאיו – כמו: ורחמתי את אשר ארחם.

דעת מקרא: רחם בעבר... הכוונה כפולה: עבר ממש – המשורר מספר שקיים ה' את הדברים שהודיע למשה, ויש במשמע גם פעולה מתמדת – שאכן תמיד ה' נוהג בדרכים שהודיע למשה.

זמירון: רִחַם מזכיר את וְרִחַמְתִּי כלומר רחמים גם במשמעות של מידה של הקב"ה ולא רק כרחמים אנושיים ובזה עוסק פרק קג בתהילים: יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו׃

הפטרת נח וכי תצא | ישעיהו נד ה
כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא.

נצבים | דברים ל ג
וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה.

הפטרת דברים | ישעיהו א כו
וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה.

ישעיהו לה ו
אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם כִּי נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה.

הפטרת כי תבא | ישעיהו ס ד-ה
שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה. אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ...

בּוֹאִי כַלָּה אֶל דְּבִירַיִךְ
וְשׁוּבִי לִימֵי נְעוּרַיִךְ
וְיִשָּׁמַע בְּחוּצוֹת עִירַיִךְ
קוֹל צַהֲלוֹת חֻפּוֹת בַּחוּרַיִךְ
הַבִּיטִי רַעְיָה עֲדִינָה אֶת לְוִיַּיִךְ
פִּיהֶם מָלֵא שְׂחוֹק רִנָּה שָׁרִים שִׁירָיִךְ

בִּתִּי צְאִי מִבֵּית כֶּלֶא
זְמָן קָרִיב עַם קָדְשֵׁךְ יַעֲלֶה

אמור | ויקרא כב יג
וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ.

ובת כהן זו כנסת ישראל. כי תהיה אלמנה. היתה כאלמנה. וגרושה שלח אותם מעל פני. וזרע אין לה מן האומות שלא נתערבו בגוים. ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה לחם מן השמים תאכל וכל זר אומה אחרת לא יאכל בו (שבחי כנסת ישראל גדולת ישראל יצחק ליפיעץ ע' 252 קכג באתר ebrewbook מציין את הספרי כמקור – לא מצאתי)

הפטרת צו | ירמיהו ז לד
(בהיפוך) וְהִשְׁבַּתִּי מֵעָרֵי יְהוּדָה, וּמֵחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה...

הפטרת בהר | ירמיהו לב י-יא
כֹּה אָמַר ה' עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם הַנְשַׁמּוֹת מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב וּמֵאֵין בְּהֵמָה. קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה...

הפטרת יום ב דראש השנה | ירמיהו לא יג-יד
אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם׃ וְרִוֵּיתִי נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים דָּשֶׁן וְעַמִּי אֶת טוּבִי יִשְׂבָּעוּ נְאֻם ה'.

המשורר מכנה את כנסת ישראל בשמות שונים: בתי, אם נאמנה, רעיה עדינה , כלה. וכך אומר המדרש (המופיע בפירוש הרמב"ן לפסוק וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כד א):

שיר השירים רבה ג יא ב: בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שָׁאַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי, אָמַר לוֹ אֶפְשָׁר שֶׁשָּׁמַעְתָּ מֵאָבִיךָ מַהוּ בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ, אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ הֵיאַךְ, אָמַר לוֹ לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּת יְחִידָה וְהָיָה מְחַבְּבָהּ יוֹתֵר מִדַּאי וְהָיָה קוֹרֵא אוֹתָהּ בִּתִּי, וְלֹא זָז מֵחַבְּבָהּ עַד שֶׁקָּרָא אוֹתָהּ אֲחוֹתִי, וְלֹא זָז מֵחַבְּבָהּ עַד שֶׁקָּרָא אוֹתָהּ אִמִּי. כָּךְ הָיָה מְחַבֵּב יוֹתֵר מִדַּאי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, וּקְרָאָן בִּתִּי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מה, יא): שִׁמְעִי בַת וּרְאִי, וְלֹא זָז מֵחַבְּבָן עַד שֶׁקְּרָאָן אֲחוֹתִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה, ב): פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי. וְלֹא זָז מֵחַבְּבָן עַד שֶׁקְּרָאָן אִמִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נא, ד): הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ, וּלְאִמִּי כְּתִיב, עָמַד רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַר אִלּוּ לֹא בָּאתִי אֶלָּא לִשְׁמֹעַ מִפִּיךָ הַטַּעַם הַזֶּה, דַּיִּי.

 

תהילים קכו ב
אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה.