פיוט השבת לפרשת אחרי מות
הרישא של הבית הראשון שהוא גם הפזמון החוזר הוא ציטוט מלא של חצי פסוק מפרק מב בתהילים. כאשר אומר המשורר בפיוט בעקבות תהילים
צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי הוא מדבר על השתוקקות רוחנית של הנפש לאלוקים, כמו בהמשך אותו פרק: מַה־תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִלִי לֵאלֹהִים. אבל הסיפא שהוא ציטוט מפרק פד מכניס גם את הגוף החומרי, את הלב והבשר, להשתוקקות לאל. הצירוף של הנפש והבשר נמצא כבר בספר תהילים בפרק פד:
נִכְסְפָה וְגַם־כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה' לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל־חָי.
וגם בפרק סג:
… צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ־צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי־מָיִם׃
וכך כותב הרב חנן פורת (מעט מן האור לספר בראשית, עמ' 221):
מזמור סג הינו אחד ממזמורי הכיסופים הגדולים שבספר תהלים, ואפשר שבמקרא כולו.
הרקע למזמור זה אינו הרצון להתבודד במדבר ולזכות ל"חוויה מדברית" מלבבת. נסיבות מרות מביאות את דוד לברוח אל המדבר במגמה להימלט ממבקשי נפשו, והדבר עולה בבירור מהפסוק המתאר את דוד ואנשיו כשהם צמאים למים עם שחר:
"בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם" (ב).
אך דוד המלך, לא למים כפשוטם הוא צמא באותה שעה, אלא למים עליונים שמקורם מקור-חיים ואליהם הוא משתוקק ואומר:
צמאה לך – ולא לנחלי עדנים עלי אדמות – נפשי,
כמה לך – ולא למאכלים מענגים – בשרי.
והיכן? דווקא "בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם", שבה הכל צמאים למים, ואינם מסוגלים לחשוב אלא על תשוקתם זו – שם צמא אני אליך, ודווקא אליך, ריבונו של עולם.
ברוח זו מבהיר המלבי"ם באופן חד את ההקשר שבין "צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי" לבין "בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם", וכה דבריו:
"הגם שהוא ארץ צייה שהבשר מתאווה והנפש צמאה למים, אני – איני צמא למים, רק לך אני צמא ונפשי שוקקה".
בהמשך המאמר הוא מביא את ממדרש רבה (סט א):
ר' יוסי בן זמרא פתח:
'צמאה לך נפשי כמה לך בשרי
בארץ צייה ועייף בלי מים'
מאי 'כמה לך בשרי'?
אמר ר' איבו ככמהין הללו שהם מצפים למים.
ורבנן אמרי: כשם שנפשי צמאה לך.
כך רמ"ח אברים שיש בי כמהין לך –
…
כמיהתו של הבשר לאל חי, מקבילה …לצימאונה של הנפש לאלוהים, ואף עולה עליה, שהרי הבשר מסריח בהעדר רוח. (ע"כ)
המשך הפיוט מדגיש שהאדם הנברא, שהוא יצור גשמי בשר ודם, הנמשל כאבק דק ובו יצר שוכן אינו יכול להגיע בימי חייו לראיית פני השכינה:
אֵל אֶחָד בְּרָאָנִי. וְאָמַר חַי אָנִי.
כִּי לא יִרְאַנִי. הָאָדָם וָחָי:
אבל האדם יוכל להתעלות אם יחיה על פי חוקי ה':
הִבְדִּיל נִינֵי תָם. חֻקִּים לְהורותָם.
אֲשֶׁר יַעֲשה אותָם. הָאָדָם וָחָי:
אחרי מות | ויקרא יח ה: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־חֻקֹּתַי וְאֶת־מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה'.
אבן עזרא: וטעם ושמרתם את חקתי ואת משפטי. לבאר שהם חיים לעושיהם בשני עולמות כי המבין סודם חי העולם יחיינו ולא ימות לעולם…
בהמשך הפיוט יש עימות גלוי עם טענת האיסלאם שהיהדות מתה ועבר זמנה- האיסלאם מיוצג על ידי הגר השפחה הנואמת והמשתמשת בדברי אחת הנשים ממשפט שלמה:
רְאֵה לִגְבֶרֶת אֱמֶת. שִׁפְחָה נואֶמֶת.
לא כִּי בְנֵךְ הַמֵּת. וּבְנִי הֶחָי:
ואולי אפשר לראות בפיוט גם עימות סמוי עם טענות הנצרות שהיהודים הם 'ישראל שבבשר' שהוחלף על ידי האל בנוצרים שהם 'ישראל שברוח', ועם טענתם שהעיקר הוא הרוח והאמונה השכלית. טענה שבעקבותיה הם ביטלו את מרבית המצוות המעשיות. היהדות שמה דגש דווקא על המצוות המעשיות הכוללות את כל פעולות האדם הגשמיות:
וכך כותב הרב ראובן ציגלר (במאמר על הרב סולביצ'יק באתר תורת עציון):
הרב סולוביצ'יק סבור שלא זו בלבד שניסיונו של האדם להימלט מגשמיותו בלתי רצוי, אלא שהוא גם בלתי אפשרי. מכיוון שכך, אידיאולוגיה היוצאת מנקודת הנחה שהאדם מסוגל להפוך ליצור רוחני לחלוטין הינה מוטעית מיסודה ונידונה לכישלון …משום שהיא מבקשת את הבלתי אפשרי – סילוק הפן הגופני באדם או התעלמות ממנו. גישה זו נעדרת את הכוח לעשות את הדרוש, דהיינו, לרסן ולתעל את יצרי האדם כך שינוצלו לאפיקים חיוביים.
והוא מצטט את הרב סולוביצ'יק:
דתיות נעדרת יסוד אובייקטיבי-גילויי, המחייב את האדם למעשים ופעולות, אינה יכולה לכבוש את החיה שבאדם. האמונה הסובייקטיבית, נטולת צו וחוק, שעליה דיבר שאול מתרשיש [=פאולוס, אבי הנצרות], אף אם תתחפש בלבוש אהבת אלוהים ואדם, אינה יכולה להחזיק מעמד אם אין בה צו מפורש לעשות מעשים טובים, ולקיים מצות מסוימות, אשר לא תמיד מוצאים חן בעיני השכל והתרבות./ (הרב סולוביצ'יק וביקשתם משם, עמ' 162-163)
אכן, עבודת ה' היהודית היא בגוף ובנפש:
צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלהִים לְאֵל חָי.
לִבִּי וּבְשרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי:
השיר נתקבל לתוך זמירות של שבת בהשפעתו של הגאון רבי משה סופר…. וכך מתאר ר' שלמה סופר את מנהגי החת"ם סופר:
"בליל שבת קודש בבואו לביתו שר קאפיטל 'אשת חיל' ושיר 'צמאה נפשי' אשר כתב אבן עזרא, ולא זולת. והפליג מאד בשבח השיר מהאב"ע שהוא עמוק בקבלה, ושבלי ספק רוח הקודש שרה עליו כאשר חיברו". (נפתלי בן מנחם, זמירות של שבת עמ' קמט)
וזאת למרות שאין איזכור של השבת בשיר, ונראה שזו הסיבה לכך:
עונג שבת אמיתי כולל בתוכו עונג רוחני וגשמי כאחד. ובאמת שום עונג גשמי אינו משמח באמת בלי שיהיה בו תוכן ערכי-רוחני, ומאידך, שום עונג רוחני אינו שלם עד שיבוא לידי ביטוי מוחשי גם על ידי הגוף. הקושי הגדול שאיתו אנו מתמודדים בעולם הזה הוא הניגוד החמור שבין הנשמה לגוף, ועניינה המיוחד של שבת הוא לעשות שלום בין הנשמה לגוף. מצוות השבת היא לעסוק בתורה מתוך נחת ועונג, ולקיים את הסעודות המשובחות מתוך כוונה של מצווה, וכל הזוכה לכך, זוכה לטעום בעולם הזה מעין עולם הבא (הרב אליעזר מלמד, עונג שבת אמיתי אתר ישיבה)
נושאים:
צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלהִים לְאֵל חָי.
לִבִּי וּבְשרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי:
(קרח) | תהילים מב א –ג
לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי־קֹרַח. כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל־אֲפִיקֵי־מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים. צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים. ... מַה־תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִלִי לֵאלֹהִים...
תהילים פד א-ג
לַמְנַצֵּחַ עַל־הַגִּתִּית לִבְנֵי־קֹרַח מִזְמוֹר. ...נִכְסְפָה וְגַם־כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה' לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל־חָי.
אבן עזרא: המים ירוו האדם רגע ויחיה ותשוב נפשו אליו ולא כן הלחם, על כן דמה הכספו לבית השם כהכסף הצמא על המים, ובעבור כי חיי בני אדם תלויים במים, על כן לאל חי.
תהילים סג ב
... צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ־צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי־מָיִם׃
אתר הפיוט והתפילה: התלות של האדם באל היא ... כתלותו במים לשם חיותו.
אֵל אֶחָד בְּרָאָנִי. וְאָמַר חַי אָנִי.
כִּי לא יִרְאַנִי. הָאָדָם וָחָי:
שלח | במדבר יד כא
וְאוּלָם חַי־אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד־ה' אֶת־כׇּל־הָאָרֶץ.
כי תשא | שמות לג כ
וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי.
בָּרָא כּל בְּחָכְמָה. בְּעֵצָה וּבִמְזִמָּה.
מְאד נֶעֱלָמָה. מֵעֵינֵי כָּל חָי:
איוב מב א-ב
וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת־ה' וַיֹּאמַר׃ יָדַעְתִּי כִּי־כֹל תּוּכָל וְלֹא־יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה.
רש"י: ולא יבצר ממך מזמה. כופל מלתו שאין מזמה ומחשבה נבצרת ונסתרת ממך אשר כל מחשבותיך תוכל לגמור ולמלאות כי בידך כח וגבורה ובידך לעשות כל הטוב בעיניך ומקרא זה דוגמת וְעַתָּה לֹא־יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת׃ (נח בראשית יא):
זמירון
במקרא, שלא כמו בלשוננו כיום, מזימה היא לאו דווקא שלילית
איוב כח כ-כא
וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תָּבוֹא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה. וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי...
רָם עַל כָּל כְּבודו. כָּל פֶּה יְחַוֶּה הודו.
בָּרוּךְ אֲשֶׁר בְּיָדו. נֶפֶשׁ כָּל חָי:
איוב יב י
אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כׇּל־חָי וְרוּחַ כׇּל־בְּשַׂר־אִישׁ.
הִבְדִּיל נִינֵי תָם. חֻקִּים לְהורותָם.
אֲשֶׁר יַעֲשה אותָם. הָאָדָם וָחָי:
תולדות | בראשית כה כז
...וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים.
(עם ישראל מכונה כאן ניני תם=יעקב)
אחרי מות | ויקרא יח ה וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־חֻקֹּתַי וְאֶת־מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה'.
אבן עזרא: וטעם ושמרתם את חקתי ואת משפטי. לבאר שהם חיים לעושיהם בשני עולמות כי המבין סודם חי העולם יחיינו ולא ימות לעולם...
רש"י יומא פב ב: ...וחי בהם ולא שימות בהם טעמו של דבר לפי שחביבה נפשן של ישראל לפני המקום יותר מן המצות אמר הקב"ה תבטל המצוה ויחיה זה...
מִי זֶה יִצְטַדָּק. נִמְשַׁל לְאָבָק דָּק.
אֶמֶת כִּי לא יִצְדַּק. לְפָנֶיךָ כָּל חָי:
מקץ | בראשית מד טז
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה־נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה־נְּדַבֵּר וּמַה־נִּצְטַדָּק...
בראשית | בראשית ג יט
...עַד שׁוּבְךָ אֶל־הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי־עָפָר אַתָּה וְאֶל־עָפָר תָּשׁוּב.
תהילים קמג ב
וְאַל־תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט אֶת־עַבְדֶּךָ כִּי לֹא־יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כׇל־חָי.
בְּלֵב יֵצֶר חָשׁוּב. כִּדְמוּת חֲמַת עַכְשׁוּב.
וְאֵיכָכָה יָשׁוּב. הַבָּשר הֶחָי:
בראשית | בראשית ו ה
...וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם.
תהילים קמ ד
שָׁנֲנוּ לְשׁוֹנָם כְּמוֹ נָחָשׁ חֲמַת עַכְשׁוּב תַּחַת שְׂפָתֵימוֹ סֶלָה.
תזריע | ויקרא יג טז
אוֹ כִי יָשׁוּב הַבָּשָׂר הַחַי וְנֶהְפַּךְ לְלָבָן וּבָא אֶל־הַכֹּהֵן.
זמירון
בלב נחשבות מחשבות שהיצר מעוררם - כאילו נחש שוכן בתוכו ומסית אותו - ואיך יתאפשר לאדם כל עוד הוא חי לשוב בתשובה?
(אפשר גם: בלב היצור החשוב (האדם) יש "חיה רעה" וכו' - ראה ישעיהו כט טז...כִּי יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ לֹא עָשָׂנִי וְיֵצֶר אָמַר לְיוֹצְרוֹ...)
בבלי סוטה ה א
אמר חזקיה אין תפלתו של אדם נשמעת אלא א״כ משים עצמו כבשר שנאמר (ישעיה סו כג) והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני אמר ה׳. א״ר זירא בשר כתיב ביה (ויקרא יג יח) ונרפא אדם לא כתיב ביה ונרפא.
רש"י: ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא אדם כי יהיה בעור בשרו נגע צרעת כי תהיה באדם לא כתיב בחד מינייהו ונרפא לפי דרכך אתה למד שמי שהוא רך ועניו כבשר קרוב להתרפאות מיסורין הבאין עליו אבל מי שהוא קשה כאדמה אין רפואה למכותיו.
נְסוגִים אִם אָבוּ. וּמִדַרְכָּם שָׁבוּ.
טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ. בֵּית מועֵד לְכָל חָי:
הפטרת עקב | ישעיהו נ ה
...וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי אָחוֹר לֹא נְסוּגֹתִי.
שבת שובה | (הפטרת יום הכיפורים) יונה ג י
וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת־מַעֲשֵׂיהֶם כִּי־שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל־הָרָעָה אֲשֶׁר־דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת־לָהֶם וְלֹא עָשָׂה.
וירא | בראשית יט ד
טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל־הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד־זָקֵן כׇּל־הָעָם מִקָּצֶה׃
הפטרת שלח | יהושע ב ח
וְהֵמָּה טֶרֶם יִשְׁכָּבוּן וְהִיא עָלְתָה עֲלֵיהֶם עַל־הַגָּג׃
איוב ל כג
כִּי יָדַעְתִּי מָוֶת תְּשִׁיבֵנִי וּבֵית מוֹעֵד לְכָל חָי׃
אבות ב י: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר... וְשׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתָךְ.
ר' עובדיה מברטנורא: לפי שאין אדם יודע אימתי ימות, יעשה תשובה היום שמא ימות למחר
זמירון: מי שנסוג (חטא) יכול אם ירצה לשוב בתשובה אפילו יום לפני מיתתו. טרם ישכבו בית מועד לכל חי כלומר בטרם ימות.
עַל כּל אַהודֶךָ. כָּל פֶּה תְּיַחֲדֶךָ.
פּותֵחַ אֶת יָדֶיךָ. וּמַשבִּיעַ לְכָל חָי:
תהילים קמה טז
פּותֵחַ אֶת יָדֶיךָ וּמַשבִּיעַ לְכָל חָי.
זְכור אַהֲבַת קְדוּמִים. וְהַחֲיֵה נִרְדָּמִים.
וְקַרֵב הַיָּמִים. אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חָי:
הפטרת מטות / שמות | ירמיהו ב ב
...זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה׃
הפטרת מחר חדש | שמואל א כ ל-לא
וַיִּחַר־אַף שָׁאוּל בִּיהוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לוֹ... כִּי כׇל־הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן־יִשַׁי חַי עַל־הָאֲדָמָה לֹא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ... (בשינוי משמעות)
זמירון
עד בית זה מדבר הפייטן אל האדם הפרטי שעליו לשוב אל ה' לשמור חוקיו ומצוותיו ואם יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם. מכאן הוא עובר לבקשת גאולה לכלל העם ומשפט עם הגויים הטוענים לכתר העם הנבחר.
רְאֵה לִגְבֶרֶת אֱמֶת. שִׁפְחָה נואֶמֶת.
לא כִּי בְנֵךְ הַמֵּת. וּבְנִי הֶחָי:
לך לך | בראשית טז ג
וַתִּקַּח שָׂרַי ... אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ ... וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם ... וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ.
הפטרת מקץ | מלכים א ג כב
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת לֹא כִי בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי...
זמירון
המשורר שם בפי השפחה הגר (המסמלת את האיסלאם) המזלזלת בגבירתה (היא שרה המסמלת את היהדות) את דברי האשה ממשפט שלמה שגזלה את בן חברתה וטוענת שהבן החי הוא בנה. (כלומר - שהיהדות היא דת מתה שעבר זמנה) המשורר מבקש מהאל לראות זאת ולהצדיק את גברת האמת!
הֲלֹא חֶלְקְךָ מֵרֹאשׁ. חָלָק דָּמּוֹ דְּרוֹשׁ.
שְׁפוֹךְ אַף עַל רֹאשׁ. הַשָׂעִיר הֶחָי:
הפטרת ואתחנן-נחמו | ישעיהו מ כא
הֲלוֹא תֵדְעוּ הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם...
האזינו | דברים לב ט
כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ.
נח | בראשית ט ה
וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ...
תולדות | בראשית כז יא
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל רִבְקָה אִמּוֹ הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק.
וישלח | בראשית לו ח
וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם.
תהילים עט ו-ז
שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ׃ כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ.
איכה ג סו
תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי ה'.
אחרי מות | ויקרא טז כא
וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה.
זמירון
הלא ידוע מראש שחלקו של יעקב המכונה איש חלק הוא בה' ובארצו, והַשָׂעִיר- שֵׂעִיר הוא עשיו הוא אדום (הוא הנצרות) אוכל את יעקב ואת נווהו גוזל. אנא ה' שפוך אפך וחמתך על ראשו ודרוש מידו את הדם ששפך ושלחהו כשעיר עם כל פשעיו אל ארץ גזרה (או בקיצור - שילך לעזאזל).וביחד עם הבית הקודם הפייטן בא חשבון עם האיסלאם והנצרות אשר טוענות להיות דת האמת המחליפה את היהדות שעבר זמנה. וההמשך בבית הבא אוּלַי עֵת בָּאָה. לְהָשִׁיב...
אוּלַי עֵת בָּאָה. לְהָשִׁיב נְשׂוּא חֲטָאָה.
אֶל בֵּיתְךָ וְרָאָה. אֹתוֹ וָחָי:
חגי ב ב
כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית ה' לְהִבָּנוֹת.
קרח | תהילים פה א-ג
לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר. רָצִיתָ ה' אַרְצֶךָ שַׁבְתָּ (שבות) [שְׁבִית] יַעֲקֹב. נָשָׂאתָ עֲוֹן עַמֶּךָ כִּסִּיתָ כָל חַטָּאתָם סֶלָה.
כי תשא | שמות לד ז
נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה
וילך | דברים לא יא
בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר...
חקת | במדבר כא ח
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי.
מסכת ראש השנה ג ח: ...וְכִי נָחָשׁ מֵמִית, אוֹ נָחָשׁ מְחַיֶּה? אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָיוּ מִתְרַפְּאִים, וְאִם לָאו, הָיוּ נִמּוֹקִים.
זמירון
שלא כדברי קטני האמונה בדורו של חגי; אולי, שואל המשורר, באה העת לשאת לחטאת העם ולהשיבו לארצו ואז יבנה המקדש ויוכל כל איש ישראל לעלות ולראות את פני ה' ובראיה זו ישוב העם הדווי ויחיה כמו נשוכי הנחש שראו את נחש הנחושת וחיו וכדברי המשנה.
אֶקּוד עַל אַפִּי. וְאֶפְרוש לְךָ כַּפִּי.
עֵת אֶפְתַּח פִּי. בְּנִשְׁמַת כָּל חָי:
חיי שרה | בראשית כד מח
וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַה' וָאֲבָרֵךְ אֶת ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם...
וארא | שמות ט כט
וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה כְּצֵאתִי אֶת־הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת־כַּפַּי אֶל־ה' הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה־עוֹד לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה' הָאָרֶץ׃
תפילת שחרית של שבת: נשמת כל חי תברך את שמך.
הפיוט נכתב כ"רשות לנשמת כל חי " כלומר כפיוט הקדמה לתפילה זו.
