(קרח) | תהילים פד א-ב
לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר. מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת.

רש"י: כמה אהובות וחביבות משכנותיך.

בבלי שבת קיט א
רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא אמר בואו ונצא לקראת שבת המלכה רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת ואמר בואי כלה בואי כלה.

פירוש שטינזלץ: ר' חנינא היה מתעטף ועומד עם חשכה ערב שבת והיה אומר: בואו ונצא לקראת שבת המלכה. ר' ינאי היה לובש בגדיו בערב שבת, והיה אומר: בואי כלה בואי כלה

זמירון: מקבלים את השבת כמו אורח חשוב - מתלבשים לכבודה ורצים לקראתה, וראה בהמשך ספר חסידים.

וירא | בראשית יח ב
וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה.

תולדות | בראשית כז יד-טו
וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו׃ וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת־בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת־יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן.

זמירון: הארמזים לאברהם ורבקה מעלים בדמיוננו את ההתלהבות של אברהם: וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל־שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת.
וְאֶל־הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם... וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ׃ ואת המתח של יעקב ורבקה להספיק להכין הכל בזמן...וכמו שאומר שם הספורנו: כי הזריזות לדבר יורה על חשיבותו בעיני המזדרז אליו...

פקודי | שמות לט לב
וַתֵּכֶל כָּל־עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת־מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ.

זמירון: המשורר רומז לקשר בין ל"ט אבות מלאכה שנעשו במשכן למלאכות האסורות בשבת ושיש לסיים אותן לפני שבת.

ויקהל | שמות לה א
וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת־כׇּל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם׃ שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כׇּל־הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת.

מכילתא דר' שמעון בר יוחאי לה א
ויקהל משה למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות כה ח) ועשו לי מקדש שומע אני בין בחול בין בשבת מה אני מקיים מחלליה מות יומת (שמות לא יד) בשאר כל המלאכות חוץ ממלאכת המשכן או אף במלאכת משכן? ומה אני מקיים ועשו לי מקדש בשאר כל הימים חוץ מן השבת או אף בשבת?... תלמוד לומר ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם בחול ולא בשבת: ויאמר אליהם אלה הדברים. רבי אומר להביא את ארבעים מלאכות חסר אחת שנאמרו לו למשה על פה.

מדרש תנחומא בראשית ב ג
וְאָמְרוּ, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, שֶׁלֹּא תָהֵא אֲכִילָתְךָ בַּשַּׁבָּת כְּבַחֹל, אֶלָּא עַנְּגֵהוּ, שֶׁבִּשְׂכָרוֹ כְּתִיב: אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' (ישעיה נח, יד).

מלכים א ה ב-ג
וַיְהִי לֶחֶם־שְׁלֹמֹה לְיוֹם אֶחָד שְׁלֹשִׁים כֹּר סֹלֶת וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח.
עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי וּמֵאָה צֹאן לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים.

בבלי תענית כט ב: ... תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת וְכֵן עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה כׇּל צָרְכּוֹ וּמַעֲלֶה עַל שׁוּלְחָנוֹ אֲפִילּוּ כִּסְעוּדַת שְׁלֹמֹה בִּשְׁעָתוֹ.

בשלח | שמות טז יא-יג
וַיְדַבֵּר ה' אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃...בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ־לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם׃ וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת־הַמַּחֲנֶה...

שמיני | ויקרא יא ב-מז
דַּבְּרוּ אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל־הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל־הָאָרֶץ. ...לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל.

ירושלמי קידושין ד יב ג: רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי כֹהֵן בְּשֵׁם רַב. עָתִיד אָדָם לִיתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל כָּל־מַה שֶׁרָאָת עֵינוֹ וְלֹא אָכַל.

רמב"ם שמונה פרקים ד
... אמר בנזיר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, ואמרו ז"ל וכי על איזה נפש חטא זה, על שמנע עצמו מן היין, והלא הדברים קל וחומר אם מי שציער עצמו מן היין צריך כפרה, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה... ולחכמים בזה הענין דבר לא שמעתי כלל יותר נפלא ממנו והוא בגמרא דבני מערבא בפרק התשיעי מנדרים דבר מגנות המקבלים על עצמם שבועות ונדרים עד שישארו כעין אסורים, אמרו שם בזה הלשון, רב אידי בשם רבי יצחק לא דייך מה שאסרה לך התורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים?

בשלח | שמות טז ה
וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר־יָבִיאוּ...

ספר חסידים קמט: מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. מאד מאד יש לו לאדם להיות זריז לתקן צרכי שבת ומהיר וזריז כאדם אשר שמע כי המלכה באה ונתאכסנה בביתו או הכלה וכל בני חבורתה באים אל ביתו מה הוא עושה שמח שמחה גדולה ואומר כמה עושין לי כבוד גדול אשר באו בצל קורתי אומר לעבדיו תקנו הבית ופינו אותו וכבדו אותו ותיקנו המטות מפני כבוד הבאה ואני אלך לקנות להם בשר ודגים מה שאוכל להשיג לכבודם הוא עצמו טורח בתיקון מאכל אפילו היו לו אלף עבדים ומי לנו גדול משבת שהיא כלה ומלכה...

באר מים חיים שמות כא ו: והנה נודע אשר עולם הזה בכלל נקרא בבחינת ששת ימי המעשה נגד עולם הבא שנקרא שבת שעל כן אמרו חז"ל (עבודה זרה ג' א') שישיב הקב"ה לאומות העולם שיבקשו שכר עולם הבא, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת וכו'. וערב שבת נקרא כל ששת ימי החול המכינים לשבת כאומרם ז"ל (ביצה ב':) חול מכין לשבת.

זמירון: כלומר שֶׁהַטֹּרַח לקראת שבת צורב באדם את הרעיון של הכנה לקראת העולם הבא וראה גם בבית האחרון – מעין עולם הבא.

בבלי שבת קיז ב
תנו רבנן כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת שלש רבי חידקא אומר ארבע א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו (בשלח | שמות טז, כה) ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאהו בשדה.

רש"י: תלתא היום - למנין שלש סעודות בא.

זמירון: המחלוקת האם שלוש בכל השבת או אחת בערב ושלוש ביום.

נפתלי בן מנחם בספרו זמירות שבת קלג מציין שיש גורסים כך:
מֵעֶרֶב מַטְמִינִים כָּל מִינֵי מַטְעַמִּים

הרב בן ציון מוצפי באתר דורש ציון
הראשונים כתבו כי יש מצווה לאכול חמין בשבת, ועיקר המצוה בשר או עוף למי שיכול ואינו מזיק לו... עיקר הדגש ניתן לפני 900 שנה, בגלל המלחמה שלחמו הקראים שכפרו בתורה שבעל פה וזינבו בעם ישראל, והמציאו איסור לאכול אוכל חם בשבת, שלפי דעתם המשובשת אסור שתהיה אש דולקת בבית בשבת, ולכן אכלו רק מאכלים קרים בשבת.
וכתב רבנו זרחיה הלוי ז״ל מחבר ספר המאור (גירונה ספרד תת״ץ, 1130) במסכת שבת דף ט״ז, ב:
״תקנת רבותינו היא לענג את השבת בחמין,
וכל מי שאינו אוכל חמין,
צריך בדיקה אחריו אם הוא מין,
ואם מת יתעסקו בו עממין,
ולהזמין ולבשל להטמין,
ולענג את השבת ולהשמין,
הוא המאמין,
וזוכה לקץ הימין,
ויש אומרים על השמאל שהוא ימין,
אני קורא עליהם מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה״.
לאתר דורש ציון

בבלי שבת קיח א
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: כָּל הַמְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת נוֹתְנִין לוֹ נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שבת שובה | הפטרת יום כיפור ישעיהו נח, יד) ״אָז תִּתְעַנַּג עַל ה׳ וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בׇּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ וְגוֹ׳״. לֹא כְּאַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאׇרְכָּהּ וְגוֹ׳״. וְלֹא כְּיִצְחָק, שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כׇּל הָאֲרָצוֹת הָאֵל״. אֶלָּא כְּיַעֲקֹב, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ויצא | בראשית כח, יד) ״וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפוֹנָה וָנֶגְבָּה״.

כי תשא | שמות לא טו
שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַה'...

יתרו | שמות כ ט
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כׇּל־מְלַאכְתֶּךָ.

חיי שרה | בראשית כד ב-ד
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל־עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ ...כִּי אֶל־אַרְצִי וְאֶל־מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק.

מסעי | במדבר לו ו
זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־צִוָּה ה' לִבְנוֹת צְלׇפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים.

תהילים ד א
לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר לְדָוִד.
(וכן פותחים ב- לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת פרקים ו, נד, נה, סז, עו)

בבלי שבת קנ א
...״מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר״. דִּיבּוּר - אָסוּר, הִרְהוּר - מוּתָּר...חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל מִצְוָה - מוּתָּר לְחַשְּׁבָן בְּשַׁבָּת ...תָנָא דְבֵי מְנַשֶּׁה: מְשַׁדְּכִין עַל הַתִּינוֹקוֹת לֵיאָרֵס בְּשַׁבָּת, וְעַל הַתִּינוֹק לְלַמְּדוֹ סֵפֶר וּלְלַמְּדוֹ אוּמָּנוּת. אָמַר קְרָא: ״מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר״ - חֲפָצֶיךָ אֲסוּרִים, חֶפְצֵי שָׁמַיִם מוּתָּרִין.

זמירון: הדיון בתלמוד הוא על היתר הלכתי לסיכומים בעל פה על תשלום עבור צרכי מצווה כגון שידוכים או שכירת מלמד לילד, שילמדו תורה או אומנות. אך נראה שהפייטן משתמש במילים מהתלמוד, אך מתרכז יותר באווירת השבת שבה נפגשים, מדברים (בלי לגלוש לדיבור אסור), משדכים, לומדים עם הילדים פרשת השבוע, לומדים לקרוא בטעמים בתורה בהפטרה ובתהילים, ולשיר ולפייט.

פרקי אבות ג ג: שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא...

פניני הלכה מועדים א ה ו: ...העוסק בסעודה צריך לומר על שולחנו דברי תורה, כדי לחבר את המאכל אל שורשו הרוחני... במיוחד יש להקפיד על כך בסעודות החג, שככל שהסעודה יותר חשובה ומשמחת, כך היא פותחת יותר את הלבבות ומעצימה את התחושות, ואם לא ירוממו את הרגשות הללו בדברי תורה, שירות ותשבחות, יש לחוש שיגיעו לקלות ראש וליצנות.

זמירון
לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת - וְלַהֲגוֹת בְּאִמְרֵי שֶׁפֶר: ומה טוב לשלב ביניהם בעזרת זמירון שבת בשבתו!

וראו הסיפור על הבבא סאלי באתר חכימא: אחד מגדולי הרבנים שהה בשבת אצל הבבא סאלי בנתיבות.... מיד לאחר שטעמו מן המאכלים החל הבבא סאלי לשיר פיוט, וכל הסועדים הצטרפו אליו...כך הנהיג הבבא סאלי את היושבים בשירה רצופה שעה ארוכה. בסוף [הארוחה כאשר] החל הבבא סאלי את "שיר המעלות” ... האורח המאוכזב התפרץ: “מדוע לא אמרת דברי תורה?” השיב לו הבבא סאלי: “אצלנו הפיוטים הם הם דברי תורה.” לאתר חכימא

שבת שובה | הפטרת יום כיפור ישעיהו נח יג-יד
אִם־תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קׇדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. אָז תִּתְעַנַּג עַל־ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל־בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר.

שבת קיג א: ...וְכִבַּדְתּוֹ - שֶׁלֹּא יְהֵא מַלְבּוּשְׁךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּמַלְבּוּשְׁךָ שֶׁל חוֹל, וְכִי הָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן קָרֵי לְמָאנֵיהּ (לבגדיו) - מְכַבְּדוֹתַי.
מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ - שֶׁלֹּא יְהֵא הִילּוּכְךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּהִילּוּכְךָ שֶׁל חוֹל.

ילקוט ראובני ואתחנן: ש ב ת נוטריקון (ראשי תיבות) שינה בשבת תענוג

שבת חול המועד פסח | שיר השירים ז ג
... בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.

רש"י: ...גְּדוּרָה וּמְסֻיֶּגֶת בְּגֶדֶר שׁוֹשַׁנִּים. דַּי לָהּ בְּגָדֵר קַל, וְאֵין אֶחָד מֵהֶם פּוֹרֵץ בּוֹ לִכָּנֵס. ...הֲרֵי שֶׁהוּא עוֹבֵר בַּדֶּרֶךְ, רָאָה בַכּוּרוֹת בְּרָאשֵׁי הַתְּאֵנִים. פָּשַׁט יָדוֹ לִטֹּל, אוֹמְרִים לוֹ, "שֶׁל בְּעָלִים הֵם". הוּא מוֹשֵׁךְ יָדוֹ מִפְּנֵי הַגָּזֵל, הֲרֵי "סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים".

זמירון: שמירת השבת דורשת ויתורים רבים אך ישראל שומרים את השבת מתוך עונג, ללא צורך בשוטרים או פקחים!

יתרו | שמות כ י
וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת  לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא־תַעֲשֶׂה כׇל־מְלָאכָה אַתָּה  וּבִנְךָ͏־וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.

ואתחנן | דברים ה יד
וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת  לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כׇל־מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ־וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ־וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכׇל־בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ.

תורת חיים מסכת עירובין דף יט עמוד א
...שבת בראשית רמז הוא לעולם הבא יום שכולו שבת ...לכך חייב אדם בשבת בראשית לעשות דברים שהן מעין יום שכולו שבת דכשם שתענוג העולם הבא הוא יין המשומר ... כך חייב אדם לקדש על היין בשבת... וכשם שבעולם הבא יש תענוג לויתן ושור הבר לכך חייב אדם לאכול דגים ובשר בשבת ... ולכך אנחנו אומרים בשבת הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו שבת משום דהא בהא תליא. ולהכי כשהאדם מכין עצמו לשבת בראשית חייב להכין עצמו דומיא דהכנת יום שכולו שבת.

זמירון: שבת בראשית היא השבת השבועית בניגוד לשבת הארץ שהיא שנת שמיטה.

בבלי ברכות נז ב
שבת - אחד מששים לעולם הבא

מלבי"ם על כי תשא | שמות לא יג
כי אות הוא ביני וביניכם וכו', בשבת (דף י עב) לדעת כי אני ה' מקדשכם אמר הקב"ה למשה משה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש לתנה לישראל לך והודיעם, רצה לומר כי תענוגי העולם הבא אי אפשר שישיג האדם בחיים, כי בעוד הנפש קשורה בחומר אי אפשר שתצייר לעצמה תענוג הנפש והבלתי נקשר בחומר, וע"כ הֶחֱרִישׁ בתורה מיעודי עולם הבא כי הוא נמנע ההשגה בחיי הגוף, אולם שבת הוא אחד מששים בעולם הבא, לכן נתן להם מצות שבת שמן עונג שבת ישיגו טעם מענייני עולם הבא.

בבלי שבת קיח א
אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג. מחבלו של משיח כתיב הכא יום וכתיב התם (הפטרת שבת הגדול מלאכי ג, כג) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא.

דניאל א יא-טז
וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל־לִבּוֹ אֲשֶׁר לֹא־יִתְגָּאַל בְּפַתְבַּג הַמֶּלֶךְ וּבְיֵין מִשְׁתָּיו וַיְבַקֵּשׁ מִשַּׂר הַסָּרִיסִים אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאָל. וַיִּתֵּן הָאֱלֹהִים אֶת־דָּנִיֵּאל לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לִפְנֵי שַׂר הַסָּרִיסִים. וַיֹּאמֶר שַׂר הַסָּרִיסִים לְדָנִיֵּאל יָרֵא אֲנִי אֶת־אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מִנָּה אֶת־מַאֲכַלְכֶם וְאֶת־מִשְׁתֵּיכֶם אֲשֶׁר לָמָּה יִרְאֶה אֶת־פְּנֵיכֶם זֹעֲפִים מִן־הַיְלָדִים אֲשֶׁר כְּגִילְכֶם וְחִיַּבְתֶּם אֶת־רֹאשִׁי לַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר דָּנִיֵּאל אֶל־הַמֶּלְצַר אֲשֶׁר מִנָּה שַׂר הַסָּרִיסִים עַל־דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. נַס־נָא אֶת־עֲבָדֶיךָ יָמִים עֲשָׂרָה וְיִתְּנוּ־לָנוּ מִן־הַזֵּרֹעִים וְנֹאכְלָה וּמַיִם וְנִשְׁתֶּה. וְיֵרָאוּ לְפָנֶיךָ מַרְאֵינוּ וּמַרְאֵה הַיְלָדִים הָאֹכְלִים אֵת פַּתְבַּג הַמֶּלֶךְ וְכַאֲשֶׁר תִּרְאֵה עֲשֵׂה עִם־עֲבָדֶיךָ. וַיִּשְׁמַע לָהֶם לַדָּבָר הַזֶּה וַיְנַסֵּם יָמִים עֲשָׂרָה. וּמִקְצָת יָמִים עֲשָׂרָה נִרְאָה מַרְאֵיהֶם טוֹב וּבְרִיאֵי בָּשָׂר מִן־כָּל־הַיְלָדִים הָאֹכְלִים אֵת פַּתְבַּג הַמֶּלֶךְ. וַיְהִי הַמֶּלְצַר ...נֹתֵן לָהֶם זֵרְעֹנִים.

אבן עזרא: והטעם קרוב, אולי טעם בג הבשר המבושל.

דעת מקרא: פת-בג...בסורית: מזון דשן ובפרסית עתיקה PITU= בשר ו- BAGA=מנה.

רש"י: מן הזרועים. מין קטניות תחת פת בג.

רמז לטופו מן התורה מניין? (שמעתי מהרב דוד ספרלינג)
בשלח | שמות טז כג
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת־קֹדֶשׁ לַה' מָחָר אֵת אֲשֶׁר־תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר־תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ...

מקץ | בראשית מג יא
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם־כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים.

רש"י: מזמרת הארץ. מִדִּמְשַׁבַּח בְּאַרְעָא – שֶׁהַכֹּל מְזַמְּרִים עָלָיו כְּשֶׁהוּא בָא לָעוֹלָם.

בבלי עירובין נה ב
אָמַר רַב הוּנָא: כׇּל עִיר שֶׁאֵין בָּהּ יָרָק - אֵין תַּלְמִיד חָכָם רַשַּׁאי לָדוּר בָּהּ.

רש"י: לפי שהירק טוב למאכל ונלקח בזול ויכול לעסוק בתורה:

ירושלמי קידושין מח ב
אמר ר' יוסי בי ר' בון אף אסור לדור בעיר שאין בה גינוניתא של ירק. (=גינות ירק)