שבת שובה הפטרת יום כיפור | ישעיהו נח יג
אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר׃

מצודת דוד: לקדוש ה׳ מכובד. ליום השבת שקדשו המקום תקרא יום מכובד מבלי עשות בו מלאכה של חול. וכבדתו. ר״ל לא בקריאת שם לבד אלא תכבדו מעשות בו עניניך:

בראשית | בראשית ב ג
וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת:

משפטים | שמות כג יב
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר:

יתרו | שמות כ ט-י
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כׇּל־מְלַאכְתֶּךָ׃ וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא־תַעֲשֶׂה כׇל־מְלָאכָה... ( ואתחנן | ה יג-יד)

אבות דרבי נתן יא: ... שמעיה אומר אהוב את המלאכה ... שיהא אדם אוהב את המלאכה ואל יהיה שונא את המלאכה, כשם שהתורה נתנה בברית כך המלאכה נתנה בברית שנא׳ ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה׳ אלהיך... רבי דוסתאי אומר מניין שאם לא עשה מלאכה כל ששה [סופו] שיעשה כל שבעה הרי שישב כל ימות השבת ולא עשה מלאכה ולערב שבת אין לו מה שיאכל הלך ונפל בין הגייסות ותפשוהו ואחזו אותו בקולר ועשו בו מלאכה בשבת כל זאת שלא עשה כל ששה. ר״ש בן אלעזר אומר אף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה שנא׳ (בראשית ב טו) ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה והדר מכל עץ הגן אכול תאכל. ר״ט אומר אף הקב״ה לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה שנאמר (שמות כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

אבן עזרא: ששת ימים תעבד – מותר לך לעבד ואיננו מצוה.

בית הבחירה למאירי (אבות פרק א י): 'אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות' – כשם שהתורה ניתנה בברית כך המלאכה ניתנה בברית; רצה לומר שהיא בכלל מצוה, והביאוה דרך אסמכתא מדכתיב: "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך".

משנה תורה הלכות תלמוד תורה ג: מַעֲלָה גְּדוֹלָה הִיא לְמִי שֶׁהוּא מִתְפַּרְנֵס מִמַּעֲשֵׂה יָדָיו. וּמִדַּת חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הִיא. וּבָזֶה זוֹכֶה לְכָל כָּבוֹד וְטוֹבָה שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קכח ב) "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ" (משנה אבות ו ד) "אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא" שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב:

מדרש תנאים לדברים ה יג: ויום השביעי שבת לה' אלהיך למה נאמר? לומר לך מה הקדוש ברוך הוא הקדים מה שהיה עתיד לעשות בשבת ועשאו מערב שבת אף אתה הקדים מה שאתה עתיד לעשות בשבת ועשהו מערב שבת:

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת יתרו פרק כ סימן י
ויום השביעי שבת לה' אלהיך. לשם ה' אלהיך, שכל השובת ביום השביעי מעיד ומודה שהקב"ה ברא את עולמו בששה ימים:

זמירון: ואפשר לראות בבית האחרון כולו את עצם מתן ה'עדות' הזאת!

אמר | ויקרא כג ב-ג
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי׃ שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם׃

ילקוט שמעוני תורה פרשת אמור רמז תרמג: קדשוהו אנוסין או שוגגין או מוטעים מנין שהוא מקודש, ת"ל אשר תקראו אתם ...אם קריתם אַתֶּם הרי הן מועדי ואם לאו אין מועדי.

רבינו בחיי: אשר תקראו אותם. "אתם" כתיב, ודרשו בו: (ר"ה כה א) "אשר תקראו אַתֶּם ", מכאן שקדוש המועדים מסור לב"ד, ואפילו שלא בזמנו, ואפילו בטעות, והוא שדרשו רז"ל: "אתם" אפילו שוגגין, "אתם" אפילו מוטעים

אלשיך: כי שבת היא לה', כלומר אין שביתתו מסור לכם להיות אשר תקראו אתם, כי אם שבת היא כלומר מעצמה. וזה טעם על שהיא לה', שגם הוא יתברך בו שבת וינפש.

רמב"ן: וזהו מדרש חכמים שאמרו (תו"כ פרשה ט ז) מה ענין שבת אצל המועדות וכו' כי אין השבת בכלל מועדי ה' כלל רק סמכו הכתוב להם. וטעם מקראי קדש שיהיו ביום הזה כולם קרואים ונאספים לקדש אותו כי מצוה היא על ישראל להקבץ בבית האלהים ביום מועד לקדש היום בפרהסיא בתפלה והלל לאל בכסות נקיה ולעשות אותו יום משתה כמו שנאמר בקבלה (נחמיה ח י) לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים... ורבותינו ז"ל אמרו (ספרי פנחס קמז) ארעם במאכל ובמשתה ובכסות נקיה כלומר שלא יהא חוקם אצלך כחק שאר הימים אבל תעשה להם מקרא של קדש לשנותם במאכל ובמלבוש מחול לקדש וגם זה דעת אונקלוס:

בבלי שבת קיז ב
אָמַר רַבִּי אַבָּא: בְּשַׁבָּת חַיָּיב אָדָם לִבְצוֹעַ עַל שְׁתֵּי כִכָּרוֹת, דִּכְתִיב: ״לֶחֶם מִשְׁנֶה״.

רמב"ם הלכות ברכות פרק ז הלכה ד: מצוה מן המובחר לבצוע ככר שלימה...בשבתות ובימים טובים חייב לבצוע על שתי ככרות נוטל שתיהן בידו ובוצע אחת מהן.

רמב"ם הלכות שבת פרק ל: חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת... וצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין ולבצוע על שתי ככרות

זמירון: ונהגו ישראל-תמימים להקפיד על שני לחמים-תמימים.

ויקהל | שמות לה ב        כי תשא | שמות לא טו
שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת.

נחמיה ח י
וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים...

בבלי ביצה טז א: כׇּל מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, חוּץ מֵהוֹצָאַת שַׁבָּתוֹת וְהוֹצָאַת יוֹם טוֹב וְהוֹצָאַת בָּנָיו לְתַלְמוּד תּוֹרָה, שֶׁאִם פָּחַת - פּוֹחֲתִין לוֹ, וְאִם הוֹסִיף - מוֹסִיפִין לוֹ.

ויצא | בראשית כח כ
וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ.

ויגש | בראשית מז כב
... כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת־חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה...

רש"י: חֹק כָּךְ וְכָךְ לֶחֶם לַיּוֹם:

עקב | דברים ח ט-י
אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:

בבלי ברכות מח ב: תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן מִן הַתּוֹרָה? - שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ״ - זוֹ בִּרְכַּת ״הַזָּן״, ״אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ - זוֹ בִּרְכַּת הַזִּמּוּן, ״עַל הָאָרֶץ״ - זוֹ בִּרְכַּת הָאָרֶץ, ״הַטּוֹבָה״ - זוֹ ״בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם״, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן״. ״אֲשֶׁר נָתַן לָךְ״ - זוֹ ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״. אֵין לִי אֶלָּא לְאַחֲרָיו, לְפָנָיו מִנַּיִן? - אָמְרַתְּ קַל וָחוֹמֶר: כְּשֶׁהוּא שָׂבֵעַ מְבָרֵךְ, כְּשֶׁהוּא רָעֵב - לֹא כׇּל שֶׁכֵּן.

עקב | דברים ז יד
בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ:

תהילים יט ב-ד
הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ... אֵין־אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם׃

רש"י: המשורר עצמו פירש את הדבר אין אומר ואין דברים. אינן מדברים עם הבריות אלא מתוך שבכל הארץ יצא קום ומאירים לבריות מתוך כך מספרים הבריות כבוד אל ומודים ומברכין על המאורות:

רד"ק: ...כי מהנפלאות והמעשים הגדולים שאדם רואה בשמים יספר האדם כבוד האל; וזהו שאמר אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם, כלומר: לא שהם מספרים בדברים, אלא ממה שרואה אדם בהם מספרים בני אדם כבוד אל. ונוכל לפרש: 'מספרים' על השמים ועל הרקיע עצמם, כי במהלכם ובסבובם על סדר נכון יראה כבוד האל יתברך...

תהילים לג ה
אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חֶסֶד ה' מָלְאָה הָאָרֶץ׃

תהילים פט א-ג
מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי׃ חַסְדֵי ה' עוֹלָם אָשִׁירָה לְדֹר וָדֹר אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי׃ כִּי־אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם׃

מדרש תהילים פט: אמרו לאיתן על מה העולם עומד. אמר להם כי אמרתי עולם חסד יבנה אף שמים תכין. ולא השמים בלבד אלא אף הכסא אינו עומד אלא בחסד שנאמר (ישעיהו טז ה) והוכן בחסד כסא. משל למה הדבר דומה לכסא שיש לו ארבע רגלים והיה אחד מתמוטט נטל צרור וסמכו. כך היה הכסא של מעלה כביכול מתמוטט. עד שסמכו הקב"ה. ובמה סמכו בחסד. הוי עולם חסד יבנה. וכן דוד אומר (תהילים קלו ה) לעושה השמים בתבונה. ועל ידי מי הם עומדים על החסד. שנאמר (שם) כי לעולם חסדו. וכן כל המזמור.

הפטרת שבת ראש חודש | ישעיהו סו א-ב
כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי ... וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה...

האזינו | דברים לב ד
הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא