יתרו | שמות כ ח
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ

זוכרהו על היין (בבלי פסחים ק"ו א')

תוספות: זוכרהו על היין. דזכירה כתיב על היין - זכרו כיין לבנון (הושע יד) נזכירה דודיך מיין (שיר השירים א)

ואתחנן | דברים ה יב
שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ...

אמר ר' שמלאי זכרהו עד שלא יבוא, ושמריהו משיבא, הא כיצד אם נזדמן לך חפץ טוב ואפילו מאחד בשבת התקינו לשבת, כלי חדש התקינו לשבת. (מדרש הגדול דברים ה יב)

יתרו | שמות כ יא
...עַל־כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ׃

מדרש אגדה שמות כ יא: במה בירכו, במזונותיו ובסעודתו, שכך אמר הקב"ה, בני הלוו עלי ואני פורע.

בבלי ביצה טו ב
אמר ר' יוחנן משום ר' אלעזר בר' שמעון: אמר להם הקב"ה לישראל: בני לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע... תני רב תחליפא אחוה דרבנאי חוזאה: כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב והוצאת בניו לתלמוד תורה, שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו.

משפטים | שמות כא י-יא
אִם־אַחֶרֶת יִקַּח־לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע׃ וְאִם־שְׁלׇשׁ־אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף׃

רש"י: שארה. מְזוֹנוֹת, כסותה. כְּמַשְׁמָעוֹ. ענתה. תַּשְׁמִישׁ (כתובות מ"ז):

קיצור בעל הטורים: וְעֹנָתָהּ חסר וי''ו לומר לך שעיקר עונה בשבת ולא בששת ימי החול:

זמירון: ובהקבלה - בשלש אלה ישראל מקדשים ומענגים את השבת: (אם כי נראה שהפייטן "מסתפק" בבשר, יין ודגים...)

דברים רבה ג א: ...וְאַתְּ סָבוּר שֶׁמָּא לְרָעָתְךָ נָתַתִּי לְךָ אֶת הַשַּׁבָּת, לֹא נָתַתִּי לְךָ אֶלָּא לְטוֹבָתְךָ, כֵּיצַד, אָמַר רַבִּי חִיָּא בְּר' אַבָּא אַתְּ מְקַדֵּשׁ אֶת הַשַּׁבָּת בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וּבִכְסוּת נְקִיָּה [במהדורת ליברמן: ובתענוג] וּמְהַנֶּה אֶת נַפְשֶׁךָ, וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ שָׂכָר...

חזקוני: ואם שלש אלה- שארה כסותה ועונתה.
(אבל ראה רש"י: וּמָה הֵן הַשָּׁלֹשׁ? יִיעָדֶנָּה לוֹ, אוֹ לִבְנוֹ, אוֹ יְגָרֵעַ מִפִּדְיוֹנָהּ וְתֵצֵא...)

שבת זכור | מגילת אסתר ו יא
... כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ

ספר האגדה – עפ"י בבלי שבת קיט א
יוסף מוקיר שבת היה לו בשכונתו נוכרי אחד שנכסיו מרובים ביותר.
אמרו לו כלדיים ( = חוזים בכוכבים):
''כל הנכסים שיש לך יוסף מוקיר שבת יאכלם''
הלך ומכר את כל נכסיו ולקח בהם מרגלית וקבעה בכובעו. כשהיה עובר גשר,
הפריחה רוח את כובעו והטילתו לים. בלעו דג. נצוד הדג והביאוהו לשוק בערב
שבת בין השמשות. אמרו: ''מי יהא לוקחו בשעה זו ?''
אמרו להם: ''לכו והביאו אצל יוסף מוקיר שבת , שרגיל ליקח''.
הביאוהו אצלו ולקחו. קרעו ומצא בו מרגלית. מכרה בשלוש עשרה עליות דינרי
זהב. פגע בו זקן אחד ואמר: ''מי שמלוה לשבת - השבת פורעת לו''

משפטים | שמות כג כ-כב
הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ... כִּי אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת צֹרְרֶיךָ

בבלי שבת קיט ב
ר' יוסי בר' יהודה אומר: שני מלאכי השרת מלווין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע. וכשבא לביתו, ומצא נר דלוק ושולחן ערוך, ומיטתו מוצעת, מלאך טוב אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה "אמן" בעל. ואם לאו מלאך רע אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה "אמן" בעל כורחו.

חיי שרה | בראשית כד סז
וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה ...

רש"י: שֶׁכָּל זְמַן שֶׁשָּׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה נֵר דָּלוּק מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת וּבְרָכָה מְצוּיָה בָּעִסָּה וְעָנָן קָשׁוּר עַל הָאֹהֶל, וּמִשֶּׁמֵּתָה פָּסְקוּ, וּכְשֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרוּ (ב"ר ס, טז.)

שפתי חכמים: ...כנגד ג' מצות שהנשים מצוות בהן, כנגד חלה ברכה מצוייה, נגד הדלקה נר דלוק, וענן קשור הוא ענן השכינה, וזהו לכבוד קדושת טהרה שהיתה זהירה בנדתה לטהר עצמה, כי הטהרה מביאה לידי רוח הקודש (בבלי עבודה זרה כ ב).

מסכת שבת פרק ב משנה ו: על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן: על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר.

משפטים | שמות כג כו
לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא.

תזריע | ויקרא יב ב
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר...

בבלי שבת פו ב
...כולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל כתיב הכא (יתרו | שמות כ, ז) זכור את יום השבת לקדשו וכתיב התם (בא | שמות יג, ג) ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום רש"י: מה להלן - זכור את היום הזה בעצמו של יום הזכירה דיציאת מצרים נאמר להו כדכתיב הזה אף כאן בעצמו של יום הזכירה דשבת נאמר להן זכור את יום וגו':

בבלי שבת י ב
...אמר רב הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו שנאמר (כי תשא | שמות לא, יג) לדעת כי אני ה' מקדשכם. תניא נמי הכי לדעת כי אני ה' מקדשכם א"ל הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם.

בלק | במדבר כג י
מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל.

בראשית רבה יא ב
וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וגו' (בראשית | בראשית ב ג), רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר בֵּרְכוֹ בַּמָּן וְקִדְּשׁוֹ בַּמָּן, בֵּרְכוֹ בַּמָּן, שֶׁכָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת הָיָה יוֹרֵד עֹמֶר, בְּעֶרֶב שַׁבָּת שְׁנֵי עֳמָרִים. וְקִדְּשׁוֹ בַּמָּן, שֶׁלֹא יָרַד בּוֹ כָּל עִקָּר. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, בֵּרְכוֹ בַּמָּן, וְקִדְּשׁוֹ בַּבְּרָכָה.

תהילים עב טז
יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ...

בבלי שבת ל ב
יתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנאמר (תהלים עב, טז) יהי פסת בר בארץ.

בשלח | שמות טז כב
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה ... הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה' מָחָר ... וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר׃

בשלח | שמות טו כג
וַיָּבֹאוּ מָרָתָה ... שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ׃

רש"י: בְּמָרָה נָתַן לָהֶם מִקְצָת פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בָהֶם, שַׁבָּת וּפָרָה אֲדֻמָּה וְדִינִין.

בבלי סנהדרין נו ב
עשר מצות נצטוו ישראל במרה שבע שקיבלו עליהן בני נח והוסיפו עליהן דינין ושבת וכיבוד אב ואם.

תורה תמימה: ועיין בפירש"י בפסוק זה כתב שנצטוו במרה על דינין ושבת ופרה אדומה, ונלאו המפרשים למצוא מקור לדבריו, ולדעתי נראה ברור שט"ס קל נפל בדבריו שהיה כתוב שבת ודינין וכ"א [ר"ת וכבוד אב] וכמו בגמרא ומכילתא, ובטעות נשתרבב הכ' לפ', ואיזה מעתיק הוסיף טעות על טעות ופירש מפורש הר"ת ופרה אדומה...

בבלי חגיגה י א
הלכות שבת ... הרי הם כהררים התלוין בשערה, שהן מקרא מועט והלכות מרובות...

בבלי ביצה טז א
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: כׇּל מִצְוֹת שֶׁנָּתַן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל - נָתַן לָהֶם בְּפַרְהֶסְיָא, חוּץ מִשַּׁבָּת שֶׁנָּתַן לָהֶם בְּצִנְעָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (כי תשא | שמות לא יז) ״בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִיא לְעוֹלָם״.

סנהדרין סה ב
...שאל טורנוסרופוס את ר"ע ...מי יימר דהאידנא שבתא [מי יאמר שעכשיו שבת?] אמר לו נהר סבטיון יוכיח

רש"י: נהר אחד של אבנים ובכל ימות השבת שוטף והולך וביום השבת שוקט ונח:

וארא | שמות ט כט
וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל ה' הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה' הָאָרֶץ

זמירות של שבת נפתלי בן־מנחם
אגדה נאה מסופרת על שיר זה ועל משוררו: כיוון שהגיע המשורר לסופה של המחרוזת השמינית נסתלקה ממנו השכינה ולא היה בידו להמשיך. יש אומרים שאבד השיר והגיע לידים לא נאמנות. לאחר זמן שמע ר׳ יהונתן שמשורר בא לעירו ומתפאר בשיר. ראה ר׳ יהונתן כיצד אותו ״משורר" מתלבש באצטלה שאינה שלו והתריע על כך. הדבר גרם כמובן ל׳׳קולי קולות״. לאחר מאורע זה כתב ר ' יהונתן את המחרוזת התשיעית והתכוון בה למשורר שהשיג את גבולו והתקשט בנוצות זרות.