פיוט השבת לפרשת בהעלותך
פרשת בהעלותך פותחת בציווי לאהרן:
בהעלתך | במדבר ח ב
דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת־הַנֵּרֹת אֶל־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.
כותבת נחמה ליבוביץ בשיחות על פרשת השבוע:
ראוי שניתן דעתנו לעובדה כי ענין הדלקת הנרות במיקדש מבוטא בכינוי "להעלות נר" ולא נאמר 'להדליק נר', ללמדנו כי זוהי עלייה לעם-ישראל, וכלשון המדרש – 'להעלות אתכם לפני אומות העולם שיהו אומרים: ראו איך ישראל מאירים למי שהוא מאיר לכל העולם'.
הפרשה ממשיכה בתיאור ההכנות לקראת המסע מהר חורב לארץ ישראל. רצף של אירועים במגמת עלייה: מפקד, סדר מסע המחנות, נוהלי פירוק והרכבת המשכן ובסוף התקיעה בחצוצרות והקריאה:
וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ.(במדבר י לה)
הכוונה הייתה שיכנסו לארץ ישראל מיד. אלא שמכאן והלאה יש בפרשה רצף של אירועים במגמת ירידה, אירועים שהובילו לארבעים שנות נדודים ולדחיית הכניסה לארץ.
הפיוט הוא תפילה לשיבת ציון ולגאולה. כשהפייטן מדמה בעיני רוחו איך תיראה הגאולה הוא רואה קהל גדול מתאסף בירושלים למעמד של שירה והדלקת המנורה שבמקדש הבנוי על מכונו. הפיוט מחבר אותנו השרים, לַהִתְלַהֲבוּת ומגמת העלייה שבתחילת הפרשה שהיו אמורים להוביל לכניסה מהירה לארץ, ולתקווה שכך יקרה במהרה בימינו:
שָׁמָּה נִתְאַסֵּף בְּעִיר הַבִּירָה
וּמֵחָדָשׁ יִשָּׁמַע קוֹל שִׁירָה
וְאָז נַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה
בְּבֵית שׁוֹכֵן מְעוֹנָה
וכותב הרב יואל בן נון במאמר מראות המנורה – מרומא לירושלים באתר yoel-binnun.com
…
בבית השני לא היו ארון-כפורת-כרובים, וקודש הקודשים היה חלל ריק מעל אבן השתיה (ראו רמב”ם הלכות בית הבחירה פ”ד א-ג). גם אש מן השמים לא נזכרה ולא הופיעה. נותרה אז רק המנורה שבקודש, שאור נרותיה עולה מלמטה למעלה, כלומר, בידי אדם העובד עבודה “לפני ה’ ” (שמות מ’ כה).
זהו האור של בית שני. חזרת השכינה בבית שני התבטאה אפוא במנורה ולא בכרובים, ומראות המנורה בזכריה עיצבו את העולם החומרי והרוחני של הבית השני בהתניה החותמת – “והיה אם שמוע תשמעון בקול ה’ א-להיכם” (זכריה ו’ טו).
הכול היה תלוי בהעלאת האור על ידי אדם, מלמטה, כלומר, הכל היה תלוי במעשיהם של ישראל, במספרי העולים לארץ, באמנה לשמירת התורה, בבניית חומות ירושלים על ידי נחמיה, במשפט ובצדקה שבנבואת זכריה (ח’ טז-יט).
הרב בן נון מדגיש שהמשבר הגדול בירושלים מול אנטיוכוס הרביעי-הרשע, לא התחיל בגזרות הדת, ואף לא בהצבת השיקוץ בהיכל אלא בכניסה למקדש ושוד המנורה, כפי שמתואר בבראשית-רבה (פרשה ס”ה-כב) בסיפור על יוסף משיתא. ומנגד, אחד מרגעי השיא במרד החשמונאים היה טיהור המקדש והדלקת המנורה, כפי שאנו אומרים בתפילה (וכאן כמו בפיוט בבטוי 'להדליק'):
וְאַחַר כָּךְ בָּֽאוּ בָנֶֽיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ. וּפִנּוּ אֶת־הֵיכָלֶֽךָ. וְטִהֲרוּ אֶת־מִקְדָּשֶֽׁךָ. וְהִדְלִֽיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶֽׁךָ.
וכמתואר בספר מכבים א פרק ד (וכאן כמו בפרשה בביטוי 'להעלות' את הנרות):
ויחדשו את כל כלי הקדש וישימו את המנורה אל ההיכל ואת מזבח הקטרת ואת שולחן הפנים. וישימו את הקטורת על המזבח ואת המנורה העלו את נרותיה להאיר במקדש.
וממשיך הרב בן נון:
…הסיפור הזה מתקשר באופן ישיר לקשת טיטוס, למרות פער הזמן, כי שניהם מוכיחים את המקום המרכזי שתפסה המנורה בעיני כל העולם, כמייצגת מובהקת של המקדש היהודי, ושל היהדות בכלל. כל העולם ידע שבבית המקדש היהודי אין פסלים – אבל יש מנורת זהב טהור… וחורבן בית שני בידי טיטוס הוצג ברומא [על קשת טיטוס] קבל עולם ומלואו כהובלת המנורה לרומא על ידי היהודים המנוצחים.
…
מכאן הפכה המנורה לסמל היהודי החשוב ביותר, המובהק והידוע בכל הדורות, כלפי פנים וכלפי חוץ כאחד. לא במקרה הפכה המנורה – זו מקשת טיטוס דווקא, לסמל המדינה, שעוצב גם על פי נבואת זכריה עם “שתי שבלי הזיתים” (זכריה ד’ יב) מימין ומשמאל למנורה.
וכך גם בפיוט, הדלקת המנורה במקדש מסמלת את גאולת ישראל. כמו גם העלייה לרגל ומצוות הקהל המבטאים עם הנאמן לשמירת התורה. ובכך מקשר הפייטן את גאולת ישראל בימינו לשיבת ציון בימי עזרא ונחמיה ולתשועה הגדולה בימי החשמונאים.
נושאים:
• תפילה לגאולה
• תיקון חטא המתאוננים והמרגלים ואי העליה מבבל
• שיבת ציון המקדש, עלייה לרגל, המנורה והשירה
• מצוות הקהל
חֲבִיבִי יָהּ חֲבִיבִי
הָאֵל הַמֶּלֶך הָרַחֲמָן
יִשְׁלַח מְשִׁיחוֹ הַנֶּאְמָן
אָב הָרַחֲמָן שְׁמַע קוֹלֵנוּ
שְׁלַח בֶּן דָּוִד וְיִגְאֲלֵנוּ
נָשׁוּב לְצִיּוֹן עִיר קָדְשֵׁנוּ
וְנִשְׁלֹט בָּהּ בְּיָד רָמָה
חֲבִיבִי יָהּ חֲבִיבִי
הָאֵל הַמֶּלֶך הָרַחֲמָן
יִשְׁלַח מְשִׁיחוֹ הַנֶּאְמָן
חקת | במדבר כ טז
וַנִּצְעַק אֶל־ה' וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם...
חקת | במדבר כא ב-ג
וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה'... וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת־הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת־עָרֵיהֶם...
העמק דבר: שהתפללו לבד הנדר. ותפלה הבאה מעומק הלב נקרא קול...
העמק דבר לדברים א מה: שני אופני תפלות המה המתקבלים לפני ה׳. א׳ מי שאינו יכול לסדר תפלתו בלשון צח כמדבר לפני המלך, אבל מכל מקום, כיון שצועק מנהמת הלב במרירות, הקב״ה שומע תפלתו... אבל יש תפלה שאינו בא במרת הלב כי אם בחן ערך שפתים...
זמירון: הפיוט כולו הוא תפילה "בחן ערך שפתיים" לגאולה ומרמז לתפילות שונות:
מתוך תפילת עמידה של יום חול (נוסח ספרד):
אָב הָרַחֲמָן שְׁמַע קוֹלֵֽנוּ ...
אֶת צֶֽמַח דָּוִד עַבְדְּ֒ךָ מְהֵרָה תַצְמִֽיחַ ...
וְלִירוּשָׁלַֽיִם עִירְ֒ךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב ...
(וראה עוד בבתים הבאים)
בשלח | שמות יד ח
וַיְחַזֵּק ה' אֶת-לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה.
מסעי | במדבר לג ג
וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל-מִצְרָיִם.
שָׁמָּה נִתְאַסֵּף בְּעִיר הַבִּירָה
וּמֵחָדָשׁ יִשָּׁמַע קוֹל שִׁירָה
וְאָז נַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה
בְּבֵית שׁוֹכֵן מְעוֹנָה
חֲבִיבִי יָהּ חֲבִיבִי
הָאֵל הַמֶּלֶך הָרַחֲמָן
יִשְׁלַח מְשִׁיחוֹ הַנֶּאְמָן
וילך | דברים לא י-יב
ספר החינוך מצווה תרי"ב מצוות הקהל:
שֶׁנִּצְטַוִּינוּ שֶׁיִּקָּהֵל עַם יִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְטַף, בְּמוֹצָאֵי שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת בְּיוֹם שֵׁנִי בֶּחָג וְלִקְרֹא קְצָת מִסֵּפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה בְּאָזְנֵיהֶם.
זמירון: בנוסף למעמד הקהל ההלכתי שאמור להתקיים כל שבע שנים, היו מעמדי כינוס של העם או נציגיו לאורך ההיסטוריה כדי לציין אירוע ממלכתי חשוב: העברת שלטון, בנין בית המקדש, מציאת ספר התורה בימי יאשיהו, כריתת הברית בימי עזרא ונחמיה וחנוכת המקדש בימי החשמונאים. הפייטן נושא תפילה למעמד דומה גם בימיו. הוא רואה בעיני רוחו את העם מתאסף בעיר הבירה וקול שירה נשמע. שירת שמחה של העם או שירת התורה שתיקרא ברוב עם. ויבנה המקדש ותודלק המנורה וישובו ישראל לגבולם. ואכן זכינו לתחילת התגשמות הדברים בימינו, בכינוס ראשי היישוב להכרזה על הקמת מדינת ישראל שהפך למעין כינוס של כל העם כשהועבר בשידור חי ברדיו (שהיה גם השידור הראשון והמכונן של רדיו "קול ישראל").
הנאום האחרון של משה וילך | דברים לא כח-ל
וַיְצַו מֹשֶׁה ...הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת־כׇּל־זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם וַאֲדַבְּרָה בְאׇזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָעִידָה בָּם אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאׇזְנֵי כׇּל־קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת־דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם׃
העברת השלטון לשלמה על ידי דוד דברי הימים א כח א-ה
וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת־כׇּל־שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל שָׂרֵי הַשְּׁבָטִים... וַיֹּאמֶר... וַיִּבְחַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּי מִכֹּל בֵּית־אָבִי לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם ... וּמִכׇּל־בָּנַי ... וַיִּבְחַר בִּשְׁלֹמֹה בְנִי לָשֶׁבֶת עַל־כִּסֵּא מַלְכוּת ה' עַל־יִשְׂרָאֵל...
דברי הימים א כט א-יט
וַיֹּאמֶר דָּוִיד הַמֶּלֶךְ לְכׇל־הַקָּהָל... וְלִשְׁלֹמֹה בְנִי תֵּן לֵבָב שָׁלֵם לִשְׁמוֹר מִצְוֺתֶיךָ עֵדְוֺתֶיךָ וְחֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת הַכֹּל וְלִבְנוֹת הַבִּירָה אֲשֶׁר־הֲכִינוֹתִי.
בבלי יומא ב א: מַאי ״בִּירָה״? אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מָקוֹם הָיָה בְּהַר הַבַּיִת וּ״בִירָה״ שְׁמוֹ. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: כׇּל הַמִּקְדָּשׁ כּוּלּוֹ קָרוּי ״בִּירָה״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַבִּירָה אֲשֶׁר הֲכִינוֹתִי״.
בנין בית המקדש הראשון על ידי שלמה הפטרת פקודי | מלכים א ז נא – ח א
וַתִּשְׁלַם כׇּל־הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית ה' ... אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־כׇּל־רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלָ͏ִם לְהַעֲלוֹת אֶת־אֲרוֹן בְּרִית־ה' מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן.
מציאת ספר התורה בימי יאשיהו הפטרת פסח יום ב בגלות | מלכים ב כג א-ב
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיַּאַסְפוּ אֵלָיו כׇּל־זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ͏ִם. וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית־ה' וְכׇל־אִישׁ יְהוּדָה וְכׇל־יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם אִתּוֹ וְהַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים וְכׇל־הָעָם לְמִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל וַיִּקְרָא בְאׇזְנֵיהֶם אֶת־כׇּל־דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בְּבֵית ה'.
מעמד קריאת התורה לאחר השלמת בנית החומות בבית שני בימי עזרא ונחמיה נחמיה ז א-ב
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִבְנְתָה הַחוֹמָה וָאַעֲמִיד הַדְּלָתוֹת וַיִּפָּקְדוּ הַשּׁוֹעֲרִים וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַלְוִיִּם. וָאֲצַוֶּה אֶת־חֲנָנִי אָחִי וְאֶת־חֲנַנְיָה שַׂר הַבִּירָה עַל־יְרוּשָׁלָ͏ִם כִּי־הוּא כְּאִישׁ אֱמֶת וְיָרֵא אֶת־הָאֱלֹהִים מֵרַבִּים.
נחמיה ח א-ג
וַיֵּאָסְפוּ כָל־הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל־הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר־הַמָּיִם ...וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת־הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד־אִשָּׁה וְכֹל מֵבִין לִשְׁמֹעַ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. וַיִּקְרָא־בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר־הַמַּיִם מִן־הָאוֹר עַד־מַחֲצִית הַיּוֹם נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַמְּבִינִים וְאׇזְנֵי כׇל־הָעָם אֶל־סֵפֶר הַתּוֹרָה.
חנוכת המקדש בימי החשמונאים מקץ / שבת חנוכה | ספר מכבים א פרק ד
וייקהלו כל אנשי הצבא ויעלו יחדו על הר ציון... וישובו לבנות את פרצי המקדש ואת כל אשר מבית להיכל, ויחטאו את החצר ואת כל אשר בו. ויחדשו את כל כלי הקדש וישימו את המנורה אל ההיכל ואת מזבח הקטרת ואת שולחן הפנים. וישימו את הקטורת על המזבח ואת המנורה העלו את נרותיה להאיר במקדש... ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים.
הכרזה על הקמת מדינת ישראל על ידי דוד בן גוריון מתוך מגילת העצמאות:
לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל.
אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה... ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על-ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 - תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת-העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל.
מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל...
אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב הישוב בעליה ובבנין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל.
מתוך בטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר תל-אביב, היום הזה, ערב שבת, ה' אייר תש"ח, 14 במאי 1948.
ד"ר אסף ענברי ודב אלבוים באתר המרכז האקדמי שלם:
...התזמון של הכרזת העצמאות... שנקבע מעזיבתם של הבריטים את פלשתינה... הכריח את חברי מועצת העם הזמנית להכריע להכריז על המדינה מייד ולא להותיר אותה בוואקום שלטוני. הם כנראה היו רוצים להכריז עליה בירושלים, עיר רבת משמעות ותוקף היסטורי, אך באותם ימים ירושלים נמצאת בעיצומה של מלחמה.
הפטרת חנוכה | זכריה ד ב-ג
...וָאֹמַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל־רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל־רֹאשָׁהּ. וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל־שְׂמֹאלָהּ.
בהעלתך | במדבר ח ב
דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת־הַנֵּרֹת אֶל־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.
פקודי | שמות מ כד-כה
וַיָּשֶׂם אֶת-הַמְּנֹרָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד... וַיַּעַל הַנֵּרֹת לִפְנֵי ה'...
וזאת הברכה | דברים לג כז
מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם, וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם...
מתוך תפילת עמידה של שלש רגלים (נוסח עדות המזרח): בְּנֵה בֵיתְךָ כְּבַתְּחִלָּה, כּוֹנֵן בֵּית מִקְדָּשְׁךָ עַל מְכוֹנוֹ, הַרְאֵנוּ בְּבִנְיָנוֹ, שַׂמְּחֵנוּ בְּתִקּוּנוֹ, וְהָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְתוֹכוֹ, וְהָשֵׁב כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָתָם, וּלְוִיִּים לְדוּכָנָם, לְשִׁירָם וּלְזִמְרָם, וְהָשֵׁב יִשְׂרָאֵל לִנְוֵיהֶם.
מתוך תפילת על הניסים (נוסח עדות המזרח) הנאמרת בחנוכה: וְאַחַר כָּךְ בָּֽאוּ בָנֶֽיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ. וּפִנּוּ אֶת־הֵיכָלֶֽךָ. וְטִהֲרוּ אֶת־מִקְדָּשֶֽׁךָ. וְהִדְלִֽיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶֽׁךָ. וְקָֽבְעֽוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵֽלּוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדָאָה.
רְאֵה בָּעֳנִי יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ
וְהָשִׁיבֵם נָא לִגְבוּלָךָ
וְאָז יֵרָאֶה כָּל זְכוּרֶךָ
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה
חֲבִיבִי יָהּ חֲבִיבִי
הָאֵל הַמֶּלֶך הָרַחֲמָן
יִשְׁלַח מְשִׁיחוֹ הַנֶּאְמָן
ויצא | בראשית כט לב
וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי־רָאָה ה' בְּעָנְיִי...
ויצא | בראשית לא לו-מב
...וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן ... אֶת־עׇנְיִי וְאֶת־יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹהִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ.
שמות | שמות ג ז
וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת־עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת־צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת־מַכְאֹבָיו.
הפטרת יום א' של ראש השנה | שמואל א' א ט-יא
וַתָּקׇם חַנָּה ...וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל־ה' וּבָכֹה תִבְכֶּה וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר ה' צְבָאוֹת אִם-רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ...
הפטרת יום ב שלראש השנה | ירמיהו לא טז-יז
כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם־ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ־תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם־ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.
משפטים | שמות כג יז
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כׇּל־זְכוּרְךָ אֶל־פְּנֵי הָאָדֹן ה'.
כי תשא | שמות לד כג
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל-זְכוּרְךָ אֶת-פְּנֵי הָאָדֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
ראה | דברים טז טז
שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל-זְכוּרְךָ אֶת-פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת-פְּנֵי ה' רֵיקָם.
מתוך תפילת עמידה של יום חול (נוסח עדות המזרח):
רְאֵה נָא בְעָנְיֵֽנוּ, וְרִיבָֽה רִיבֵֽנוּ, וּמַהֵר לְגָאֳלֵֽנוּ גְאוּלָּה שְׁלֵמָה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ...
תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵֽרוּתֵֽנוּ... וְקַבְּצֵֽנוּ יַֽחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ לְאַרְצֵֽנוּ:
מתוך תפילת עמידה של שלש רגלים (נוסח עדות המזרח): ...וְהָשֵׁב יִשְׂרָאֵל לִנְוֵיהֶם. וְשָׁם נַעֲלֶה וְנֵרָאֶה וְנִשְׁתַּחֲוֶה לְפָנֶיךָ בְּשָׁלֹשׁ פַּעֲמֵי רְגָלֵינוּ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה