קידוש של שבת
וְשַׁבַּת קָדְשׁו בְּאַהֲבָה וּבְרָצון הִנְחִילָנוּ. זִכָּרון לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.

מתפילת שחרית לשבת
... כִּי לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל נְתַתּוֹ בְּאַהֲבָה, לְזֶרַע יַעֲקֹב אֲשֶׁר בָּם בָּחָרְתָּ:

בשלח | שמות טו כג-כה
וַיָּבֹאוּ מָרָתָה...שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ׃ (וראה בבית השני 'שם שם הברכה')

רש"י: בְּמָרָה נָתַן לָהֶם מִקְצָת פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בָהֶם, שַׁבָּת וּפָרָה אֲדֻמָּה וְדִינִין (בשונה מסנהדרין נו ע"ב: דינין ושבת וכיבוד אב ואם וראה על כך בפיוט 'יום שבת קודש הוא' בבית 'חוקותיה במרה')

תורה תמימה (שם): ודע דמה שאנו נוהגים בתפלת יו"ט שחל בשבת ובקידוש להוסיף מלות באהבה וברצון הוא מפני שכל המצוות ובכללם המועדים נתנו בסיני ובכפיית ההר כנודע אבל מצות שבת נתנה במרה באהבה וברצון, בלא אונס, ולכן מוסיפים בזכרון שבת – באהבה וברצון.

הפטרת החודש | יחזקאל פרק מו א
כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי ה' שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית הַפֹּנֶה קָדִים יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ׃

יתרו | שמות כ ט
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל־מְלַאכְתֶּךָ.

ויצא | בראשית
לא מ הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי׃

איוב פרק ז פסוק ד
אִם־שָׁכַבְתִּי וְאָמַרְתִּי מָתַי אָקוּם וּמִדַּד־עָרֶב וְשָׂבַעְתִּי נְדֻדִים עֲדֵי־נָשֶׁף׃

אם אעבוד= למרות שאעבוד ואשבע נדודים

ויצא | בראשית כט כ
וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ׃

ריב"א על התורה: ולכך היו בעיניו הז' שנים כימים אחדים כאדם הרוצה לקנות מקח מן השוק ומרוב תאותו דומה ששוה יותר ממה ששמין אותו.

בבלי בבא קמא לב א
...אמר ר' חנינא בואו ונצא לקראת כלה מלכתא ואמרי לה לקראת שבת כלה מלכתא רבי ינאי מתעטף וקאי ואמר בואי כלה בואי כלה:

חידושי אגדות על מסכת בבא קמא לב ב
א׳ בואו ונצא לקראת כלה כו'. קרא השבת כלה ע"פ מ"ש לכל יש בן זוג ולי לא נתת בן זוג א"ל כנסת ישראל יהיה בן זוגך כו' והשבת גופיה היא כנשואה לישראל אבל בפניא דמעלי שבתא היא כהכנסת כלה לחופה וכמו שע"י הקדושין בהכנסתה לחופה נעשית הכלה נשואה כן השבת בהכנסתו בקידוש היום נעשית כנשואה לישראל וקראה מלכתא שהיא כלת המלך דכל ישראל בני מלכים הם ולזה אמר ר"ח בפניא דמעלי שבתא דהיינו בע"ש קודם כניסתה בואו ונצא לקראת כו' דדרך החתן לצאת לקראת הכלה...

השיר כולו בנוי סביב הדימוי של חתן המתכונן בששת ימי המעשה לחופה עם הכלה-השבת כמו יעקב העובד ברחל. המפגש יגיע בסוף השיר בין השמשות.

ישראל והשבת כחתן וכלה מאיר נזרי [מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי, ל (תשע"ו), עמ' 179־246]
בדרך כלל מפרידה תקופה כלשהי בין האירוסין לבין החופה. לפנים בישראל הפרידה תקופה של שנה בין התביעה לנישואין של אחד הצדדים לבין החופה... התקופה שבין האירוסין לנישואין רוּויית מתח היא. זוהי תקופה של געגועים, של זיכרונות, של אהבת נעורים ושל ציפייה לחופה. בתקופה זו משתדלים שני בני הזוג לחזק את הקשר על ידי משלוח מתנות או עריכת סעודת סבלונות, וסמוך למועד החופה גדלה והולכת מעורבות השושבינים לחיזוק הקשר בין החתן לכלה עד הבאתם לחופה... דוגמה פיוטית מובהקת לתקופת ההמתנה, שממתין החתן ישראל בימות החול לכלתו השבת, הוא השיר לשבת 'על אהבתך אשתה גביעי' לר' יהודה הלוי. יעקב אבינו היה מוכן לעבוד שבע שנים עבור רחל. על תקופת ההמתנה ורגשות האהבה, שנלוו אליה נאמר: 'ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה'. על דרך הכתוב ביעקב אומר המשורר על המתנתו לשבת במשך שישה ימים...

פקודי | שמות מ ד וְהֵבֵאתָ אֶת־הַשֻּׁלְחָן וְעָרַכְתָּ אֶת־ערְכּוֹ

רמב"ם משנה תורה הלכות תמידים ומוספין ה': מִצְוַת עֲשֵׂה לְסַדֵּר לֶחֶם הַפָּנִים בְּכָל יוֹם שַׁבָּת עַל הַשֻּׁלְחָן לִפְנֵי ה' בַּהֵיכָל שֶׁנֶּאֱמַר (אמר | ויקרא כד ח) "בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעֲרִכֶנּוּ" הַכֹּהֵן וְגוֹ':

שמואל א יז כא
וַתַּעֲרֹךְ יִשְׂרָאֵל וּפְלִשְׁתִּים מַעֲרָכָה לִקְרַאת מַעֲרָכָה׃ שם מח ... וַיְמַהֵר דָּוִד וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי׃
כבר ביום ראשון מתחילה המערכה, שניתן לפרש כהיערכות לשבת או כמלחמה על הפרנסה.

פרקי דרבי אליעזר פרק יח
בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם (שמות לג יז). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַשַּׁבָּת הַזֶּה נָתַתִּי לְיִשְׂרָאֵל בֵּינִי לְבֵינָם, בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה פָּעַלְתִּי אֶת הָעוֹלָם וּבַשַּׁבָּת נַחְתִּי, לְפִיכָךְ נָתַתִּי לָהֶם שֵׁשֶׁת יְמֵי מְלָאכָה, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי בְּרָכָה וּקְדֻשָּׁה וּמְנוּחָה לִי וְלָהֶם.

בראשית | בראשית ב ג
וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וגו', בראשית רבא יא ב בֵּרְכוֹ בְּאוֹר פָּנָיו שֶׁל אָדָם, קִדְּשׁוֹ בְּאוֹר פָּנָיו שֶׁל אָדָם. לֹא דוֹמֶה אוֹר פָּנָיו שֶׁל אָדָם כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁהוּא דּוֹמֶה בְּשַׁבָּת.

וישב | בראשית לז ג-יא
וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת־יוֹסֵף מִכָּל־בָּנָיו...  וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי... וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו...

בראשית | בראשית א יד
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים׃...וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת־שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים ...וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי׃

הרב יונתן זקס, שיג ושיח פרשת בשלח: השבת היא מן המוסדות החשובים שהעולם ידע אי פעם. היא שינתה את תפיסת הזמן של האנושות. לפני הולדת היהדות מדדו אנשים את הזמן על פי השמש – שנת החמה בת 365 הימים, ועונות השנה הסדורות בה – או על פי היָרֵחַ, והיֶרַח בן כשלושים הימים, מציין את מחזור הימלאו והיחסרו. לשנה ולחודש יש אפוא בסיס טבעי; השבוע, לעומת זאת, אינו קשור לשום מחזור בטבע וביקום. יחידת הזמן בת שבעת הימים היא פרי רוחה של התורה, והיא נפוצה בעולם כולו דרך הנצרות והאסלאם ששאבו אותה ממנה ורק הזיזו את יום המנוחה. וכך, לאנושות יש שנים בגלל השמש, חודשים בגלל הירח, ושבועות בגלל היהודים.
השבת מחוללת בחיינו ובחברה שאנו חיים בה חלל שבתחומיו אנחנו חופשיים באמת. חופשיים מלחצי העבודה; חופשיים מדרישותיהם של מעסיקים תובעניים; חופשיים מיללות הסירנה של החברה הצרכנית המדרבנת אותנו לרַצֵף בכסף את דרכנו אל האושר; חופשיים להיות אנו עצמנו בקרב יקירינו. היום האחד הזה הצליח להגיש משמעות רעננה בכל דור ודור, למרות התמורות הכלכליות והתעשייתיות מרחיקות הלכת. בימי משה, פירושו היה חופש מעבדות פרעה. במאה התשע־עשרה ובתחילת המאה העשרים הוא היה יום של חופש מתנאי העבודה הקשים וארוכי־השעות של סדנאות היזע. בימינו, זה יום של חופש מהדוא"ל, מהטלפון החכם על רשתותיו וקבוצותיו, ומהציפייה שנהיה זמינים מסביב לשעון.

ואכן יש למאורות מה להתקנא בשבוע שהוא המחזור הכי קבוע שלעולם אין בו שינויים (אין שבוע מלא, חסר או מעובר), ויחד עם ימות השבוע מתקנאים בשבת שהיא 'השמש' ו'המאור' של השבוע היום שניתן באהבה וזכה לברכה מיוחדת. וראה בפיוט כי אשמרה שבת על המן כמופת שהוא אמנם אירוע מציאותי שניתן לראות, אך כזה שבא בעקבות הציווי על השבת, והוא לא בסיס לשבת וודאי שאינו טבעי.

משפטים | שמות כא ב
כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם׃

משפטים | שמות כג י-יב
וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת־אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת־תְּבוּאָתָהּ׃ וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן־תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ׃ שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן־אֲמָתְךָ וְהַגֵּר׃

רמב"ן: התחיל המשפט הראשון בעבד עברי, מפני שיש בשילוח העבד בשנה השביעית זכר ליציאת מצרים הנזכר בדבור הראשון, כמו שאמר בו (ראה | דברים טו טו) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עַל־כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם׃ ויש בה עוד זכר למעשה בראשית כשבת, כי השנה השביעית לעבד שבתון ממלאכת אדוניו כיום השביעי. ויש בה עוד שביעי בשנים שהוא היובל, כי השביעי נבחר בימים, ובשנים, ובשמטות והכל לענין אחד, והוא סוד ימות העולם מבראשית עד ויכלו. ולכן המצוה הזאת ראויה להקדים אותה שהיא נכבדת מאד, רומזת דברים גדולים במעשה בראשית:

בהעלתך | במדבר פרק י פסוק לג
וַיִּסְעוּ מֵהַר ה' דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית־ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה׃

יתרו | שמות כ ט
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל־מְלַאכְתֶּךָ.

רש"י: כְּשֶׁתָּבֹא שַׁבָּת יְהֵא בְעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ כָּל מְלַאכְתְּךָ עֲשׂוּיָה, שֶׁלֹּא תְהַרְהֵר אַחַר מְלָאכָה.

שבת לג ב
בַּהֲדֵי פַּנְיָא דְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא חֲזוֹ הָהוּא סָבָא דַּהֲוָה נָקֵיט תְּרֵי מַדָּאנֵי אָסָא וְרָהֵיט בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. אֲמַרוּ לֵיהּ: הָנֵי לְמָה לָךְ? אֲמַר לְהוּ: לִכְבוֹד שַׁבָּת. וְתִיסְגֵּי לָךְ בְּחַד! — חַד כְּנֶגֶד ״זָכוֹר״ וְחַד כְּנֶגֶד ״שָׁמוֹר״. אֲמַר לֵיהּ לִבְרֵיהּ: חֲזִי כַּמָּה חֲבִיבִין מִצְוֹת עַל יִשְׂרָאֵל.

פירוש שטינזלץ: בערוב יום ערב שבת ראו זקן אחד שהיה מחזיק שני צרורות הדסים ורץ בין השמשות. אמרו לו: אלה למה לך? אמר להם: לכבוד שבת. אמרו לו: ויספיק לך בצרור אחד! ענה להם: אחד מהם כנגד "זכור את יום השבת לקדשו" (יתרו | שמות כ, ח), ואחד מהם כנגד "שמור את יום השבת לקדשו" (ואתחנן | דברים ה, יב). אמר לו ר' שמעון לבנו: ראה כמה חביבין מצוות על ישראל.

שבת חתן | בבלי כתובות ז ב
תָּנוּ רַבָּנַן מְבָרְכִין בִּרְכַּת חֲתָנִים בַּעֲשָׂרָה כׇּל שִׁבְעָה אָמַר רַב יְהוּדָה וְהוּא שֶׁבָּאוּ פָּנִים חֲדָשׁוֹת

תוספות (ויקיטקסט): והוא שבאו פנים חדשות. אומר ר"י דפנים חדשות אין קורא אלא בבני אדם שמרבים בשבילם השמחה יותר ושבת דחשבינן פנים חדשות דאמרינן באגדה מזמור שיר ליום השבת אמר הקב"ה פנים חדשות באו לכאן נאמר שירה התם נמי מרבין לכבוד השבת בשמחה ובסעודה:

שבת חול המועד פסח | שיר השירים ב ה
סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי־חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי׃

אבן עזרא: סמכוני באשישות היין רפדוני בתפוחים שאריחם ואוכלם על היין כמנהג החולה שיש לפניו אשישות משקה ותפוח
ואכן המשורר חולה אהבה לשבת.

שיר השירים ה טז
חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲּמַדִּים זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם׃

אתר הפיוט והתפילה
בגרסתו המקורית מסתיים השיר במחרוזת השישית, בשעת הדמדומים של כניסת השבת, ואינו מתאר את פגישת האוהבים; זו מתרחשת מעבר לשיר, בשורות הלא-כתובות שאחריו, באופן אינטימי, הרחק מעיני הקוראים.

זמירון
וכך בדיוק מסתיימת פרשת משפטים:
משפטים | שמות כד טו-יח
וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל־הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת־הָהָר׃ וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד־הֹ' עַל־הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל־מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן׃... וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל־הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה׃