פקודי

שיר השבת:

אודה לאל לבב חוקר

פיוטים נוספים לפקודי

אליך אקרא יה

חביבי יה חביבי

ברוך אל עליון

על אהבתך אשתה גביעי

אל מאד נעלה

שלום לך (לבן) דודי

אודה לאל לבב חוקר

על הפיוט

פיוט השבת לפרשת פקודי
הפיוט מתקשר לפרשות תצווה ופקודי שבהם מוזכרות אבני החושן שאליהן מדמה הפייטן את הנשמה.
פקודי | שמות לט יב
וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה.
הפיוט הוא חלק משירת הבקשות הנאמרות לפנות בוקר בשבתות החורף. זהו שיר התעוררות משינה, שכל בתיו מסתיימים במילה בֹּקֶר, וכולם ארמזים מפסוקים. בפיוט מתואר שהנשמה עוזבת את הגוף, וחוזרת לפני השכמת הבוקר לקראת הקבלת פני השכינה בהודיה ולקראת עוד יום של נתינת שבח והודיה לקב"ה. ובכך הפיוט מתחבר לתפילות הבוקר ולהלכות ההשכמה כפי שנכתב בקיצור שולחן ערוך א ב:
…וּמִיָּד כְּשֶׁיֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ יִזְכֹּר חַסְדֵי ה', יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה עִמּוֹ שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ אֶת נִשְׁמָתוֹ אֲשֶׁר הִפְקִידָהּ אֶצְלוֹ עֲיֵפָה, וְהֶחֱזִירָהּ לוֹ חֲדָשָׁה וּרְגוּעָה כְּדֵי לַעֲבֹד עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָרַךְ שְׁמוֹ בְּכָל יְכָלְתּוֹ וּלְשָׁרְתוֹ כָּל הַיּוֹם, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ, פֵּרוּשׁ, בְּכָל בֹּקֶר נַעֲשֶׂה הָאָדָם בְּרִיָּה חֲדָשָׁה. וְיוֹדֶה בְּכָל בֹּקֶר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ עַל זֹאת. וּבְעוֹדוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ, יֹאמַר, מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ.

(התפילה מופיעה לראשונה בספר סדר היום שחיבר רבי משה בן מכיר ממקובלי העיר צפת במאה ה-16. ויקיפדיה)

וגם הפיוט אדון עולם מדבר על כך: בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי, בְּעֵת אִישַׁן וְאָעִירָה: וְעִם רוּחִי גְּוִיָּתִי, ה' לִי וְלֹא אִירָא.

טעמי המנהגים כט ב: …בספר דברי קהלת פי' בידו אפקיד רוחי בעת אישן. ומה שכתב ואעירה ועם רוחי גויתי, פירושו אחר שאפקיד רוחי בעת שינה אעירה בבוקר ואז מוצא אני גויתי עם רוחי יחד, אחר שנפרדו בעת שינה הדומה למוות, ה' לי עד עתה ולא אירא גם להבא.

היחס לאדם כבנוי מאיחוד בין גוף חומרי לנפש רוחנית מופיע בבריאת האדם ובתפילות נוספות:
בראשית | בראשית ב ז
וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם עָפָר מִן־הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה.

בתפילת שחרית: אֱלֹהַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה, אַתָּה בְרָאתָהּ, אַתָּה יְצַרְתָּהּ, אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי, וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי, וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי, וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבוֹא, כָּל־זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְקִרְבִּי, מוֹדֶה (האשה אומרת מוֹדָה) אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, רִבּוֹן כָּל־הַמַּעֲשִׂים אֲדוֹן כָּל־הַנְּשָׁמוֹת. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים:
ובשחרית של שבת: נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ ה' אֱלהֵינוּ. וְרוּחַ כָּל בָּשר תְּפָאֵר וּתְרומֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד… עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ. וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ. וְלָשׁון אֲשֶׁר שמְתָּ בְּפִינוּ. הֵן הֵם. יודוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִירומְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ… כָּאָמוּר, לְדָוִד, בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה'. וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁו.

מלבי"ם על תהילים קג א: … ברכי נפשי את ה', יאמר אל נפשו הרוחנית שהיא בת אלהים וחלק אלוה ממעל, שתברך את ה' על החסדים שעושה עמה, וכל קרבי, הוא הגוף שהוא לבוש אל הנפש, יברכו את שם קדשו, כי הגוף החומרי לא ישיג את ה' בעצמו כמו שתשיגהו הנפש הרוחניית, רק כשומע את שמו מרחוק, ויברך את פרסום שמו מרחוק.

ובסוף היום בקריאת שמע על המיטה לפני שהנשמה עוזבת שוב:

תהילים לא ו: בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָ אוֹתִי ה' אֵל אֱמֶת.

בבלי ברכות ד ב: אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אַף עַל פִּי שֶׁקָּרָא אָדָם קְרִיאַת שְׁמַע בְּבֵית הַכְּנֶסֶת — מִצְוָה לִקְרוֹתוֹ עַל מִטָּתוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַאי קְרָא — ״רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה״. אָמַר רַב נַחְמָן: אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא — אֵין צָרִיךְ. אָמַר אַבָּיֵי: אַף תַּלְמִיד חָכָם מִיבְּעֵי לֵיהּ לְמֵימַר חַד פְּסוּקָא דְרַחֲמֵי, כְּגוֹן: ״בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי, פָּדִיתָה אוֹתִי ה׳ אֵל אֱמֶת״.

וכך נאמר בספר החינוך מצווה תכ"א מִצְוַת תְּפִלִּין שֶׁל יָד:

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁהָאָדָם בִּהְיוֹתוֹ בַּעַל חֹמֶר יִמָּשֵׁךְ בְּהֶכְרֵחַ אַחַר הַתַּאֲווֹת, כִּי כֵן טֶבַע הַחֹמֶר לְבַקֵּשׁ כָּל הַנָּאוֹת אֵלָיו וְהֶעָרֵב, כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין, אִם לֹא שֶׁהַנֶּפֶשׁ שֶׁחֲנָנוֹ הָאֵל, תִּמְנָעֶנּוּ לְפִי כֹּחָהּ מִן הַחֵטְא, וּמֵאֲשֶׁר תִּשְׁכֹּן [הנפש] בִּגְבוּלוֹ [של הגוף], שֶׁהִיא הָאָרֶץ וּרְחוֹקָה [הנפש] מְאֹד מִגְּבוּלָהּ שֶׁהִיא הַשָּׁמַיִם, לֹא תּוּכַל לוֹ [לגוף], וְיִגְבַּר כֹּחוֹ עָלֶיהָ תָּמִיד, לָכֵן [הנפש] הִיא צְרִיכָה עַל כָּל פָּנִים לְהַרְבֵּה שׁוֹמְרִים לְשָׁמְרָהּ מִשְּׁכֵנָהּ הָרַע [הגוף], פֶּן יָקוּם עָלֶיהָ וְיַהַרְגֶנָּה, אַחַר הֱיוֹתָהּ בִּגְבוּלוֹ וְתַחַת יָדוֹ. וְרָצָה הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹתֵנוּ אֲנַחְנוּ עַם הַקֹּדֶשׁ, וְצִוָּנוּ לְהַעֲמִיד שׁוֹמְרִים גִּבּוֹרִים סָבִיב לָהּ, וְהֵם שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לְבַל נַפְסִיק מִדִּבְרֵי תוֹרָה מִפִּינוּ יוֹמָם וְלַיְלָה, וְשֶׁנִּתֵּן אַרְבַּע צִיצִיּוֹת בְּאַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתֵנוּ, וּמְזוּזָה בְּפִתְחֵנוּ, וְהַתְּפִלִּין בְּיָדֵנוּ וּבְרֹאשֵׁנוּ, וְהַכֹּל לְהַזְכִּירֵנוּ לְמַעַן נֶחְדַּל מֵעֹשֶׁק יָדֵינוּ וְלֹא נָתוּר אַחֲרֵי עֵינֵינוּ וְאַחֲרֵי יֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לִבֵּנוּ…

(כפי שנאמר במדרש רבה יד ח: חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לָהּ: נֶפֶשׁ, רוּחַ, נְשָׁמָה, יְחִידָה, חַיָּה… וקשה להבין מה משמעות כל אחד מהביטויים הללו, ואנו מוצאים מקורות המתייחסים לנשמה או לנפש או לרוח וכך גם בפיוט נשמה, נפש, עֲנִיָּה, יְחִידָה, תַמָּה וּנְקִיָּה.)

בתפילות השונות וגם בפיוט אפשר לראות שני מחזורים. מחזור היממה ומחזור החיים. 'מודה אני' מדבר על מחזור היממה, הנשמה עולה למשפט בכל לילה וחוזרת לגוף בבוקר. 'אלוקי נשמה' מדבר על מחזור החיים, הנשמה ניתנת בתחילתם, מלווה את האדם עד למותו ותוחזר אליו לעתיד לבוא בגאולה. והמדרש מקשר בין שני המחזורים:

בראשית רבה עח א: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר (בראשית לב, כז), כְּתִיב (איכה ג, כג): חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא עַל שֶׁאַתָּה מְחַדְּשֵׁנוּ בְּכָל בֹּקֶר וָבֹקֶר אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֱמוּנָתְךָ רַבָּה לְהַחֲיוֹת לָנוּ אֶת הַמֵּתִים.

הפיוט מסתיים בתקווה שנִזְכֶּה וּבַשָּׁנָה הַזֹּאת והכוונה כנראה, לגאולה ארצית לאומית … אבל אולי רומז למחזור נוסף הנוכח מאוד בחיינו, והוא מחזור השנה וימי התשובה, שמוסיף כח מעורר נוסף לחיזוק הנשמה במאבקה בגוף. בתפילת נעילה בסוף יום הכיפורים אנו אומרים:

אַתָּה נוֹתֵן יָד לַפּוֹשְׁעִים. וִימִינְךָ פְשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים. וַתְּלַמְּדֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לְהִתְוַדּוֹת לְפָנֶיךָ עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ. לְמַעַן נֶחְדַּל מֵעשֶׁק יָדֵינוּ.

וכפי שאפשר להבין מדברי ספר החינוך, כאשר הגוף אינו נשמע לנשמה זהו עושק המונע מהנשמה את הגאולה בכך שהוא מאלץ את הנשמה להיות בגוף חוטא בעל כורחה:

יִמְצָאוּהָ מְטֻנֶפֶת / בַּעֲוֹנוֹת וּבְתוֹסֶפֶת / כְּמוֹ שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת…

וההתעוררות היומית או השנתית לתשובה יחיו את הנשמה ויכשירוה לגאולתה על ידי הצבת שׁוֹמְרִים גִּבּוֹרִים סָבִיב לָהּ כמאמר ספר החינוך:

יִמְצָאוּהָ מְעֻטֶּפֶת / בְּטַלִּית וּבְטוֹטֶפֶת / כְּמוֹ כַלָּה מְעֻלֶּפֶת…

ללא שני המחזורים האלה, סוף מחזור החיים הוא מאוחר מידי לפעולה . מי אשר ייזכר רק בסופם לדאוג לנשמה,

וַאֲשֶר נַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה / אֵיךְ יִזְכֶּה לְאוֹר הַבֹּקֶר?!

אוֹדֶה לָאֵל לֵבָב חוֹקֵר
בְּרָן-יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר

ירמיהו יז י: אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו.
איוב לח ז: בְּרׇן־יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כׇּל־בְּנֵי אֱלֹהִים׃

שערי אורה, השער הראשון - הספירה העשירית יב: ולפי זה הדרך תיקן דוד המלך עליו השלום הזמירות, כדי לפנות דרך לתפילות לעבור, כי כל אותן הכיתות הן כמו ענן מעכבין לעלות התפילה ...ולפי זה הדרך נאמר: ברון יחד כוכבי בוקר וגו' (איוב לח, ו). ועניין רינה הם הזמירות הנאמרים בבוקר, ואזי יתפזרו ויתרועעו כל בעלי הדין הקשה הנקראים בני אלהים.

שִׂימוּ לֵב עַל הַנְּשָׁמָה
לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה
וְאוֹרָהּ כְּאוֹר הַחַמָּה
שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר בֹּקֶר

וארא | שמות ט כא
וַאֲשֶׁר לֹא־שָׂם לִבּוֹ אֶל־דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת־עֲבָדָיו וְאֶת־מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה.

איוב א ח: וַיֹּאמֶר ה' אֶל־הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל־עַבְדִּי אִיּוֹב...
איוב לד יד-טו: אִם־יָשִׂים אֵלָיו לִבּוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף. יִגְוַע כׇּל־בָּשָׂר יָחַד וְאָדָם עַל־עָפָר יָשׁוּב.

תקוות אנוש: אם ישים הוא לחיזוק כמו אמנם, ר״ל שהשם ישים לבו באדם כלומר השגחתו והדבר מוכרח ומחויב להיות כן מפני שהבורא שם בו דבר שמחייב הקשירה וההשגחה בו והוא הנפש אשר שם בנו והפקיד אותה אצלנו להשיבה אליו, ואחר שאמר שהנפש תשוב אל אלהי׳ באר ואמר שהגוף ישוב אל העפר.

זמירון: הפייטן קורא לאדם לשים לב לנשמתו ולצרכיה, ולהקדים תרופה ולהיערך לפני שה' ישים אליו ליבו וישפוט אותו על מעשיו.

תצווה | שמות כח טו-יז
וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט ... וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן ... וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה.

פקודי | שמות לט יב
וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה.

זמירון: הפירוש המקובל הוא שהנשמה יקרה כאבנים טובות. אבל מצלול המילים יכול לרמז על עומק נוסף. הנשמה היא חלק אלוה ממעל אשר שם השם נטוע בה (לשם שבו) והדבר בא לידי בטוי בקשר של הנשמה לעולמות העליונים המתואר בהמשך הפיוט. אם יש תופעה שבה גם בני אדם רגילים כמונו עשויים לחוש בקשר הזה, הרי זה לעיתים נדירות בחלום (ואחלמה).

מדרש רבה יד ח: חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לָהּ: נֶפֶשׁ, רוּחַ, נְשָׁמָה, יְחִידָה, חַיָּה... רוּחַ, שֶׁהִיא עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ג, כא): מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי אָדָם הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה...

רש"י: שהיא עולה ויורדת. כשאדם ישן הרוח עולה מן הגוף ומשוטטת מן הגוף ועל זה חולם חלומותיו ממה שהרוח רואה ושומעת בעולם ויורדת בגוף.

איוב לג יד-יח (דברי אליהוא): כִּי־בְאַחַת יְדַבֶּר־אֵל וּבִשְׁתַּיִם לֹא יְשׁוּרֶנָּה. בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל־אֲנָשִׁים בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב. אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמֹסָרָם יַחְתֹּם. לְהָסִיר אָדָם מַעֲשֶׂה וְגֵוָה מִגֶּבֶר יְכַסֶּה. יַחְשֹׂךְ נַפְשׁוֹ מִנִּי־שָׁחַת וְחַיָּתוֹ מֵעֲבֹר בַּשָּׁלַח.

אלשיך - חלקת מחוקק: ...כי אדם אין שבחלום לא יגלה הוא ית' את אשר נגזר עליו למעלה למען יתקן מעשיו...

איוב לג ד (דברי אליהוא): רוּחַ־אֵל עָשָׂתְנִי וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּחַיֵּנִי.

מלבי"ם: ...שגם קיום חיי והתמדתם הוא רק ע"י ה' המחיה אותי בכל רגע, וזה ונשמת שדי תחייני, באופן כי רוח ה' נטוע בי בין מצד בריאתי בין מצד חיי והתמדתם שנשמתו אשר בי היא תחייני...

ישעיהו ל כו: וְהָיָה אוֹר־הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת־שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא.

רמח"ל: ואמנם מה שצריך להבין עתה הוא, שיעור כחה של הנשמה שניתן לה לעמוד בתוך הגוף הזה, וזה, כי אם היה כחה רב ואורה גדול מאד, ודאי היתה נותנת הארה גדולה כל כך לגוף, שהיה מתעלה במציאותו, וחסרונותיו היו נשלמים רגע אחד, ויצר הרע, הוא העיקר בחסרונות, שרצה בם האדון ברוך הוא לצורך הבחירה והטוב והרע, הנה לא היה שולט באדם כלל, כמו שאינו שולט במלאכים מפני רוב הארתם ושלמות ידיעתם וחשיבותם. תדע לך, שהרי לעתיד לבא נאמר לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה, ובאותו זמן נאמר, והסירותי את לב האבן מבשרכם, לגודל מעלת הנשמה שתגדל בזמן ההוא. ואמנם, מצד אחר, הנה, אם היתה הנשמה במציאותה העצמי שפלה ולא גדולה, לא היתה יכולה לעמוד בכל כך יקר וגדולה אשר יעשה לה לעתיד לבא להיות יותר ממלאכי השרת, אבל הענין הוא, שהנשמה במציאותה ושרשה גדולה היא מאד מאד אבל כדי שתבא בגוף הזה, הנה הקב"ה ממעט אורה וכחה ומשאיר לה רק אותו השיעור הראוי לגוף בעולם הזה. והנה היא באותה השעה כירח זאת, שנאמר לה, לכי ומעטי עצמך, ולעתיד לבא, והיה אור הלבנה כאור החמה.

מִכִּסֵּא כָבוֹד חֻצָּבָה
לָגוּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה
לְהַצִילָהּ מִלֶּהָבָה
וּלְהָאִירָהּ לִפְנוֹת בֹּקֶר

בראשית | בראשית ב ז
וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם עָפָר מִן־הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה.

בכור שור: היא הנשמה העליונה שבאה מן הק' והיא שנותנת לאדם דעת ודיבור והבנה מכל חיה ובהמה והיא העתידה ליתן את הדין.

שד"ל: אבל ההבדל הגדול שהבדילה התורה בין האדם לבהמה הוא במה שאמרה כי כוח הנשימה והחיות שבאדם ניתן בו בנפיחתו של הקב"ה, מה שלא נזכר כלל בבהמות, אלא תוצא הארץ נפש חיה למינה...והנה חיותו איננה דבר הבא מן האדמה, אלא דבר אלהי שנפח בו האל, וכשאדם מת אין רוחו שבה אל העפר, אבל תשוב אל האלהים אשר נתנה (קהלת י"ב ז'), וכמו שכתוב רוחו ונשמתו אליו יאסוף (איוב ל"ד י"ד)

זהר וירא שפט (תרגום תורת אמת אתר ספריא): ...ונטל הקב"ה את הנשמה הטהורה מכסא הכבוד, להיות מאירה לגוף, הדא הוא דכתיב ראשך עליך ככרמל, זהו כסא הכבוד, שהוא ראש על הכל, ודלת ראשך כארגמן, זו היא הנשמה הנטלת ממנו...

משפטים | שמות כא ז-ח
וְכִי־יִמְכֹּר אִישׁ אֶת־בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים. אִם־רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ...

זהר משפטים ג (תרגום תורת אמת אתר ספריא):
נא בִּזְמַן שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם, עָלָה בְרָצוֹן לְפָנָיו, וְצִיֵּר אֶת כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁהֵן עֲתִידוֹת לְהִנָּתֵן בִּבְנֵי אָדָם אַחַר כָּךְ, וְכֻלָּן הִצְטַיְּרוּ לְפָנָיו בְּאוֹתוֹ צִיּוּר מַמָּשׁ שֶׁעֲתִידִים לִהְיוֹת בְּנֵי אָדָם לְאַחַר מִכֵּן, וְרָאָה כָּל אֶחָד וְאֶחָד.
נב וְיִשִׁ מֵהֶן שֶׁעֲתִידוֹת לְהָרַע אֶת דַּרְכֵיהֶן בָּעוֹלָם, וּבְשָׁעָה שֶׁמַּגִּיעַ זְמַנָּן, קוֹרֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאוֹתָהּ נְשָׁמָה וְאוֹמֵר לָהּ: לְכִי וְהִכָּנְסִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי לְגוּף פְּלוֹנִי. וְהִיא מְשִׁיבָה לְפָנָיו: רִבּוֹן הָעוֹלָם, דַּי לִי בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁאֲנִי יוֹשֶׁבֶת בּוֹ, וְלֹא אֵלֵךְ לְעוֹלָם אַחֵר שֶׁיִּשְׁתַּעְבְּדוּ בִי וְאֶהְיֶה מְלֻכְלֶכֶת בֵּינֵיהֶם. אוֹמֵר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִיּוֹם שֶׁנִּבְרֵאת, עַל מְנָת כֵּן נִבְרֵאת, לִהְיוֹת בְּאוֹתוֹ עוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁרוֹאָה הַנְּשָׁמָה כָּךְ, בְּעַל כָּרְחָהּ יוֹרֶדֶת וְנִכְנֶסֶת לְשָׁם.
נג הַתּוֹרָה שֶׁנּוֹתֶנֶת עֵצָה לְכָל הָעוֹלָם רוֹאָה כָּךְ, וּמַזְהִירָה אֶת בְּנֵי הָעוֹלָם וְאוֹמֶרֶת: רְאוּ כַּמָּה חָס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיכֶם. מַרְגָּלִית טוֹבָה שֶׁהָיְתָה לוֹ, מָכַר לָכֶם בְּחִנָּם כְּדֵי שֶׁתִּשְׁתַּעְבְּדוּ בָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה.
נד וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ - זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֶת בִּתּוֹ - זוֹ הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה. לְאָמָה - לִהְיוֹת אָמָה מְשֻׁעְבֶּדֶת בֵּינֵיכֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה. בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, בְּשָׁעָה שֶׁמַּגִּיעַ זְמַנָּהּ לָצֵאת מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים, לֹא תֵצֵא מְטֻנֶּפֶת בַּחֲטָאִים. תֵּצֵא בַּת חוֹרִין, בְּרוּרָה נְקִיָּה, כְּדֵי שֶׁיִּשְׂמַח בָּהּ אֲדוֹנָהּ וְיִשְׁתַּבַּח בָּהּ וְיִתֵּן לָהּ שָׂכָר טוֹב בְּצִחְצוּחֵי גַּן עֵדֶן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךְ. וַדַּאי כַּאֲשֶׁר תֵּצֵא בְּרוּרָה נְקִיָּה כָּרָאוּי.
נה אֲבָל אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדנֶיהָ, כְּשֶׁיּוֹצֵאת מְלֻכְלֶכֶת בְּטִנּוּפֵי הַחֲטָאִים וְלֹא נִרְאֵית לְפָנָיו כָּרָאוּי - אוֹי לְאוֹתוֹ הַגּוּף שֶׁאָבַד מֵאוֹתָהּ נְשָׁמָה לְעוֹלָמִים...

זהר לך לך יד (תרגום תורת אמת אתר ספריא): כשהנשמה באה לרדת לעולם הזה, משביע אותה הקב"ה שתשמור מצוות התורה ושתעשה רצונו, ומוסר לה מאה מפתחות של ברכות לכל יום ויום, כדי להשלים מדרגות העליונות, שהם בחשבון לך לך, כי כולם נמסרו לה, כדי שתתקן עמהן את הגן...

תהילים מו ו: אֱלֹהִים בְּקִרְבָּהּ בַּל־תִּמּוֹט יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר.

רש"י: לִפְנוֹת בֹּקֶר. לְקֵץ הַגְּאֻלָּה.

זמירון: הבית הזה מדבר על מעגל החיים. כל חייו צריך האדם להכין את הנשמה לקראת חזרתה ב"בוקר" לבוראה.

עוּרוּ נָא כִּי בְכָל לַיְלָה
נִשְׁמַתְכֶם עוֹלָה לְמַעְלָה
לָתֵת דִּין חֶשְׁבּוֹן מִפְעָלָהּ
לְיוֹצֵר עֶרֶב וָבֹקֶר

זהר חיי שרה א ה-ו (תרגום תורת אמת אתר ספריא): בֹּא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם עוֹלֶה עַל מִטָּתוֹ בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה, נִשְׁמָתוֹ יוֹצֵאת מִמֶּנּוּ וְנִדּוֹנֵית לִפְנֵי בֵּית הַדִּין שֶׁל הַמֶּלֶךְ. אִם זַכַּאי לְהִתְקַיֵּם - חוֹזֶרֶת לָעוֹלָם הַזֶּה. וְהַדִּין הוּא בִּשְׁנֵי גְוָנִים, שֶׁהֲרֵי אֵין דָּנִים אֶת הָאִישׁ עַל הָרָעוֹת שֶׁהוּא עָתִיד וּמְזֻמָּן לַעֲשׂוֹת, שֶׁכָּתוּב (בראשית כא) כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים וְגוֹ' בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. וְלֹא תֹאמַר שֶׁדָּנִים אוֹתוֹ עַל הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה לְחוּד, אֶלָּא לְהֵיטִיב לוֹ עַל אוֹתָם טוֹבוֹת שֶׁל עַכְשָׁו, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וְדָנִים אוֹתוֹ עַל זְכֻיּוֹת שֶׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת, וּבִשְׁבִילָם הוּא נִצּוֹל, אַף עַל גַּב שֶׁהוּא כָּעֵת רָשָׁע. מִשּׁוּם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה חֶסֶד עִם כָּל הַבְּרִיּוֹת, וְכָל דַּרְכּוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה - לְהֵיטִיב לַכֹּל, וְלֹא דָן אֶת הָאָדָם עַל הָרָעוֹת שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת, וּמִשּׁוּם כָּךְ נִדּוֹן הָאָדָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

זהר אחרי מות לג רג (תרגום תורת אמת אתר ספריא): רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם יָשֵׁן בְּמִטָּתוֹ, יוֹצֵאת נַפְשׁוֹ, עוֹלָה וּמְעִידָה בָּאָדָם עַל כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה בְּכָל הַיּוֹם.

איוב יב י: אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כׇּל־חָי וְרוּחַ כׇּל־בְּשַׂר־אִישׁ.

תנא דבי אליהו רבה יח: ...חייב אדם שישבח ויברך וירומם ויגדל ויקדש לשמו של מי שאמר והיה העולם ברוך הוא על נפש רוח ונשמה שהוא נותן בערב לבעל הפקדון ולבקר מחזירה אותה אליו שנאמר (איוב י״ב:י׳) אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש ואומר (תהילים ל״א:ו׳) בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' אל אמת.

בראשית | בראשית א ג-ה
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי־אוֹר... וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר יוֹם אֶחָד.
ישעיהו מה ז: יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ...

זמירון: הבית הזה מדבר על מעגל היממה. האדם צריך להכין את הנשמה ביום, לקראת עלייתה בלילה לתת דין וחשבון יומי לבוראה.

יִמְצָאוּהָ מְטֻנֶפֶת
בַּעֲוֹנוֹת וּבְתוֹסֶפֶת
כְּמוֹ שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת
תָּמִיד בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר

וארא | שמות ט לד
וַיַּרְא פַּרְעֹה ... וַיֹּסֶף לַחֲטֹא...

ישעיהו ל א: ...לְמַעַן סְפוֹת חַטָּאת עַל־חַטָּאת
תהילים עח יז: וַיּוֹסִיפוּ עוֹד לַחֲטֹא־לוֹ לַמְרוֹת עֶלְיוֹן בַּצִּיָּה

קדשים | ויקרא יט כ
... וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ...

אבן עזרא: ומלת נחרפת. על דעת רבים יעודה ולפי דעתי שהמלה מגזרת חרפה...

ספר הזהר טז קמו-קמז (תרגום תורת אמת אתר ספריא): רַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, וְהָיָה עִמּוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, וְרַבִּי אַבָּא וְרַבִּי יְהוּדָה. בְּעוֹדָם הוֹלְכִים, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, תְּמֵהַנִי אֵיךְ בְּנֵי הָעוֹלָם לֹא מַשְׁגִּיחִים לָדַעַת דִּבְרֵי תוֹרָה וְעַל מָה עוֹמְדִים. פָּתַח וְאָמַר, (ישעיה כו) נַפְשִׁי אִוִּיתִךְ בַּלַּיְלָה אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ. הַפָּסוּק הַזֶּה בֵּאֲרוּהוּ וּבֵאַרְנוּ אוֹתוֹ. אֲבָל בּא רְאֵה, נֶפֶשׁ הָאָדָם, כְּשֶׁהוּא עוֹלֶה לְמִטָּתוֹ, יוֹצֵאת מִמֶּנּוּ וְעוֹלָה לְמַעְלָה. וְאִם תֹּאמַר שֶׁכֻּלָּן עוֹלוֹת - אֵין כָּל אֶחָד וְאֶחָד רוֹאֶה אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא הַנֶּפֶשׁ עוֹלָה וְלֹא נִשְׁאָר בָּהּ עִם הַגּוּף, רַק רֹשֶׁם (נשימה) שֶׁל הַמִּדָּה שֶׁל חַיּוּת הַלֵּב.
וְהַנֶּפֶשׁ הוֹלֶכֶת וְרוֹצָה לַעֲלוֹת. וְכַמָּה דְרָגוֹת לִדְרָגוֹת לַעֲלוֹת, הִיא מְשׁוֹטֶטֶת וּפוֹגֶשֶׁת בַּקְּלִפּוֹת שֶׁל אוֹרוֹת הַטֻּמְאָה. אִם הִיא טְהוֹרָה, שֶׁלֹּא נִטְמְאָה בַיּוֹם, עוֹלָה לְמַעְלָה. וְאִם לֹא טְהוֹרָה, נִטְמֵאת בֵּינֵיהֶם וְנִדְבֶּקֶת בָּהֶם וְלֹא עוֹלָה יוֹתֵר.

זמירון: שני הבתים המתחילים במילה יִמְצָאוּהָ הם שתי חלופות למצבה של נשמת האדם הנותנת דִּין חֶשְׁבּוֹן מִפְעָלָהּ. אוי למי שנשמתו נמצאה מטונפת ואשרי מי שנמצאה מעוטפת. לפי הסימן של שם המחבר שמעיה בראשי הבתים (אקרוסטיכון) אמור להיות רק בית אחד המתחיל באות 'י' והדבר תלוי באדם ובמעשיו האם לטוב או למוטב. ומסתבר שהכוונה במילים תָּמִיד בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר שתמיד יש דין אבל ביד האדם להשפיע איך יצא בדין.

הפטרת שבת החדש | יחזקאל מו טו
[יַעֲשׂוּ] אֶת־הַכֶּבֶשׂ וְאֶת־הַמִּנְחָה וְאֶת־הַשֶּׁמֶן בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר עוֹלַת תָּמִיד.

יִמְצָאוּהָ מְעֻטֶּפֶת
בְּטַלִּית וּבְטוֹטֶפֶת
כְּמוֹ כַלָּה מְעֻלֶּפֶת
תָּמִיד בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר

שיר השירים ה יד: ...מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים.

רש"י: מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים. מְקוּשֶּׁטֶת וּמְתוּקֶּנֶת בְּסַפִּירִים

הרב יורם אברג'ל סיבת הגלות והגאולה פרשת דברים באתר המאיר לארץ:...תיקנו לנו רבותינו הקדושים לומר בסדר "קריאת שמע שעל המיטה":
"רבונו של עולם, הריני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס והקניט אותי, או שחטא כנגדי, בין בגופי, בין בממוני, בין בכבודי, בין בכל אשר לי, בין באונס בין ברצון, בין בשוגג בין במזיד, בין בדיבור בין במעשה, בין בגלגול זה בין בגלגול אחר, לכל בר ישראל לא יענש שום אדם בסיבתי".
אדם שעולה למיטתו בלילה עם לב נקי מכל כעס וקפידה על אדם כלשהו מעם ישראל, לאחר שהוא נרדם נשמתו עולה למעלה להיכלות העליונים ומתקבלת שם בכבוד גדול, ועליה אמר הפייטן ר' שמעיה קוסון זצ"ל (בפיוט "אודה לאל לבב חוקר") ברוח הקודש: "ימצאוה מעוטפת בזכיות ובתוספת כמו כלה מעולפת (מקושטת) תמיד בבוקר בבוקר".
לעומת זאת, אדם שעולה על מיטתו כשליבו שחור כפחם מרוב שנאה, כעס והקפדות על כל מיני יהודים, לאחר שהוא נרדם נשמתו עולה למעלה ודוחים אותה בבוז מכל ההיכלות העליונים, ועליה נאמר בפיוט הנ"ל (כפי שנמצא רק בחלק מהסידורים): "ימצאוה מטונפת מעוונות ובתוספת כמו שפחה נחרפת תמיד בבוקר בבוקר".

הַנֶּאֱמָן בְּפִקְדוֹנוֹ
יַחֲזִירֶנָּה לוֹ כִּרְצוֹנוֹ
אִישׁ לֹא גָוַע בַּעֲוֹנוֹ
וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר

קיצור שולחן ערוך א ב: ...וּמִיָּד כְּשֶׁיֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ יִזְכֹּר חַסְדֵי ה', יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה עִמּוֹ שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ אֶת נִשְׁמָתוֹ אֲשֶׁר הִפְקִידָהּ אֶצְלוֹ עֲיֵפָה, וְהֶחֱזִירָהּ לוֹ חֲדָשָׁה וּרְגוּעָה כְּדֵי לַעֲבֹד עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָרַךְ שְׁמוֹ בְּכָל יְכָלְתּוֹ וּלְשָׁרְתוֹ כָּל הַיּוֹם, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ, פֵּרוּשׁ, בְּכָל בֹּקֶר נַעֲשֶׂה הָאָדָם בְּרִיָּה חֲדָשָׁה. וְיוֹדֶה בְּכָל בֹּקֶר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ עַל זֹאת. וּבְעוֹדוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ, יֹאמַר, מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ.

פירוש הסולם: ...אם זוכה להשאר בחיים, הוחזרה הנשמה לעולם הזה.

איוב יב י: אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כׇּל־חָי וְרוּחַ כׇּל־בְּשַׂר־אִישׁ.

יהושע כב כ: הֲלוֹא עָכָן בֶּן־זֶרַח מָעַל מַעַל בַּחֵרֶם וְעַל־כׇּל־עֲדַת יִשְׂרָאֵל הָיָה קָצֶף וְהוּא אִישׁ אֶחָד לֹא גָוַע בַּעֲוֺנוֹ.

זמירון: אצל עכן הכוונה שלמרות שעכן חטא לבדו יצא הקצף על כל העם, אבל כאן הפייטן משתמש במילות הפסוק במשמעות שאם איש לא גווע בלילה בעוונו -- נשמתו חוזרת אליו בבוקר. ובעצם בכל בוקר שאנו קמים ומודים על שנשמתנו עוד בנו, הרי שיצאנו זכאים בדין ולא גווענו מחמת עוונותינו...
ואפשר לפרש איש לא גווע בעוונו – מיד. יהיה עוד ערב ועוד בקר ואפשר לתקן...

בראשית | בראשית א ה
וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר יוֹם אֶחָד׃

קוּמוּ כִּי [לֹא] זֹאת הַמְּנוּחָה
מִדַּת רַחֲמִים מְתוּחָה
שׁוּבוּ כִּי יָדוֹ פְתוּחָה
לְכָל מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר

מיכה ב י: קוּמוּ וּלְכוּ כִּי לֹא־זֹאת הַמְּנוּחָה...

רד"ק: לכו בגלות כי לא תנוחו בארצכם כאשר חשבתם אני קראתי ארצכם זאת המנוחה והנחלה ועתה בעונותיכם אינה לכם נחלה ומנוחה קומו ולכו ממנה.

הפטרת שמות | ישעיהו כח יב
אֲשֶׁר אָמַר אֲלֵיהֶם זֹאת הַמְּנוּחָה הָנִיחוּ לֶעָיֵף...

רד"ק: ... ויאמר להם זאת המנוחה אם תשמעו אל דברי ה' ותעשו מצותיו תהיה לכם מנוחה בארצכם ולא תגלו ממנה...

זמירון: המילה לא שבסוגריים תלויה בסוג המנוחה שהאדם מחפש ועל פי איזה פסוק.

דברים רבה ב יב: ... הַיָּם הַזֶּה לְעוֹלָם פָּתוּחַ, כָּךְ יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָם פְּתוּחָה לְקַבֵּל שָׁבִים.

ישעיהו ה יא: הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף יַיִן יַדְלִיקֵם.

וְשֵׁנָה אַל תֶּאֱהָבוּ
לְהַקְדִישׁ לָאֵל אֱהָבוּ
הָבוּ לַה' הָבוּ
כָּבוֹד וְהָיָה הַבֹּקֶר

אוצר מדרשים, פרק שירה א׳:נ״ד
תרנגול מה הוא אומר? ...בקול שני אומר: שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד, מי הוא זה מלך הכבוד ה׳ צבאות הוא מלך הכבוד סלה. ...בקול חמישי אומר: עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ (משלי ו' ט'). בקול ששי אומר: אַל תֶּאֱהַב שֵׁנָה פֶּן תִּוָּרֵשׁ פְּקַח עֵינֶיךָ שְׂבַע לָחֶם (משלי כ' י"ג).

טור, אורח חיים א: ...צריך האדם להתגבר כארי לעמוד בבקר לעבודת בוראו ואף אם ישיאנו יצרו בחורף לאמר איך תעמוד בבקר כי הקור גדול או ישיאנו בקיץ לאמר איך תעמוד ממטתך ועדיין לא שבעת משנתך התגבר עליו לקום שתהא אתה מעורר השחר ולא יהא הוא מעירך כמו שאמר דוד ע"ה עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר אני מעיר השחר ואין השחר מעיר אותי וכ"ש אם ישכים קודם אור הבוקר לקום להתחנן לפני בוראו מה יופיו ומה טובו...

מדרש רבה טו טז: ... לְפִיכָךְ הָיָה אוֹמֵר דָּוִד עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָׁחַר, דֶּרֶךְ הַשַּׁחַר מְעוֹרֵר בְּנֵי אָדָם, אֲבָל אֲנִי אָעִירָה שָׁחַר, אֲנִי מְעוֹרֵר הַשָּׁחַר.

זמירון: נראה שהסיומת היא משחק מילים על הפסוק:
בשלח | שמות טז ז
וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת־כְּבוֹד ה'...

סָלּוּהָ כְּמוֹ עֲרֵמִים [עֲרוּמִים]
נֶפֶשׁ בְּהֵמוֹת נִרְדָּמִים
יַעַן לְמִשְׁטַח חֲרָמִים
לְסֵדֶר עוֹלַת הַבֹּקֶר

ישעיהו נ כו: ... סׇלּוּהָ כְמוֹ־עֲרֵמִים וְהַחֲרִימוּהָ אַל־תְּהִי־לָהּ שְׁאֵרִית.

רש"י: סָלּוּהָ - דּוּשׁוּ אוֹתָהּ. כְּמוֹ עֲרֵמִים - גְּרָנוֹת.

יחזקאל כו יד: וּנְתַתִּיךְ לִצְחִיחַ סֶלַע מִשְׁטַח חֲרָמִים תִּהְיֶה לֹא תִבָּנֶה עוֹד...

זמירון: הכוונה לעיר צור שתיהרס ובמקומה יהיה משטח שעליו יפרסו הדייגים את רשתותיהם לייבוש.

זהר חדש פרשת בראשית תרעז: אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, וַוי לָהֶם לָרְשָׁעִים, שֶׁאֵינָם רוֹצִים לְהִדָּבֵק בְּשׁוּתָּפוּתָא שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בַּמֶּה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, בְּאוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה שֶׁהוּא נָתַן, אֶלָּא הוֹלֵךְ וְדָבֵק בְּכֹח הַבְּהֵמוֹת. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים מ״ט:י״ג) וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ. בַּל יָלִין, שֶׁלֹּא רָצָה לַעֲמוֹד בְּאוֹתוֹ יְקָר וְתִפְאֶרֶת שֶׁל הַנְּשָׁמָה. אֲבָל מֶה חַטָאתוֹ שֶׁעָשָׂה שֶׁנִּמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת, בְּאוֹתוֹ הַכֹּחַ שֶׁלָּהֶן, הַנִּכְרַת וְהַנִּדְמֶה מְהֵרָה, וְלֹא תַעֲלֶה לְמַעְלָה.

זמירון: אדם צריך להיאבק בנפשו הבהמית המושכת אותו לחיי הבל, שבסופם נשמתו תהיה ריקה ממצוות כמו סלע צחיח. הנשמה שנלכדה ברשת תאוות הגוף אינה ראויה לעלות לסדר עולת הבוקר שהוא משל להישארות הנפש האישית או הגאולה באחרית הימים.

פנחס | במדבר כח כג
מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת־אֵלֶּה.

זמירון: נראה שכאן ובבית הבא חוזר הפייטן לדבר על מחזור החיים ועל המאמץ לנער ולהחזיר בתשובה נפש שכבר נוטה לצד הבהמי.

וְהַחֲיוּ הָעֲנִיָּה
יְחִידָה תַמָּה וּנְקִיָּה
וַאֲשֶר נַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה
אֵיךְ יִזְכֶּה לְאוֹר הַבֹּקֶר

תהילים כב ל: אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ כׇּל־דִּשְׁנֵי־אֶרֶץ לְפָנָיו יִכְרְעוּ כׇּל־יוֹרְדֵי עָפָר וְנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה.

מלבי"ם: ...הנה כל דשני ארץ אשר כל עסקם לפטם את גופם ולדשנו כעגלי מרבק, הם אכלו עד שישתחוו וישוח קומתם מרוב מילוי הבטן, אבל מה יועיל להם מה שמדשנים את גופם שעתיד להיות רמה ותולעה, ואין נותנים מזון וחיות לנפשם הרוחנית, הלא לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה, הלא לבסוף ביום המות שיגיעו לתת דין וחשבון לפני ה', הלא אז יכרעו אלה אשר המה יורדי עפר ולא חיו את נפשם, אשר לא עשו דבר שתשאר נפשם חיה בחיים הנצחיים ולא התעסקו רק לצרכי הגוף שהוא ירד עתה לעפר:

ויקרא רבה לד ג פרשת בהר: דבר אחר: "גומל נפשו איש חסד", זה הלל הזקן. הלל הזקן בשעה שהיה נפטר מתלמידיו, היה מהלך והולך. אמרו לו תלמידיו: רבנו, להיכן אתה הולך? אמר להם: לגמול חסד עם אכסניה זו שבתוך הבית. אמרו לו: בכל יום יש לך אכסנאים? אמר להם: ונפש עלובה זו, לא אכסניה היא בתוך הגוף? שהיום היא כאן ולמחר אין היא כאן!

פירוש אתר מחלקי המים: החסד כאן הוא לא עם הגוף... לא עם הצלם והאיקון הפיסי, כי עם הנפש, האכסניה, האורח שנטה ללון לזמן קצר, ימי שנותינו, בתוך הגוף. הנפש היא זו שזקוקה להתעמלות ולגוף בריא שיישא אותה ויתן לה בית. ומכאן אולי מקור קדום לביטוי השגור "נפש בריאה בגוף בריא".

תומר דבורה י י: וּבֵין זֶה לָזֶה קוֹשֵׁר הַשְּׁכִינָה עִמּוֹ בִּסְעוּדָתוֹ, שֶׁגּוֹמֵל חֶסֶד עִם הָעֲנִיָּה הַזֹּאת, כְּמוֹ שֶׁהָיָה אוֹמֵר הִלֵּל הַזָּקֵן (וַיִּקְרָא רַבָּה לד, ג) "יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ" (מִשְׁלֵי יב, י), וְזוֹ תִהְיֶה כַּוָּנָתוֹ בִּסְעוּדָתוֹ לִגְמֹל חֶסֶד לְנֶפֶשׁ בְּהֵמָה וּלְקָשְׁרָה בְסוֹד הַמָּזוֹן.

בראשית רבה יד ח: חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לָהּ: נֶפֶשׁ, רוּחַ, נְשָׁמָה, יְחִידָה, חַיָּה...

זמירון: הפייטן מזכיר כאן כמה שמות: עניה, יחידה, תמה, נקיה, נפש, על פי המדרש והזהר. ויש מורכבות רבה להבין את המהות והתפקיד של כל אחד מהמונחים האלה, שאפשר שהם כוללים, מלבד הנשמה, גם את הגוף והנפש הבהמית, שגם להם צרכים והנהגות נכונות כיצד לחיותם וכיצד להפיק מהם את המיטב על מנת לזכות לאור הבוקר.

שמואל ב' כג ד: וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח־שָׁמֶשׁ...

פסחים ב א: ...וּכְאוֹר בֹּקֶר בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּעֵין זְרִיחַת שֶׁמֶשׁ לַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא.

נֹעַם ד' לַחֲזוֹת
נִזְכֶּה וּבַשָּׁנָה הַזֹּאת
בִּשְׂמָחוֹת תַּחַת רְגָזוֹת
בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר

תהילים כז ד: אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת־ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית־ה' כׇּל־יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם־ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ.

אלשיך - רוממות אל: ...ולא אטפל בשום דבר עם בני אדם כי אם לחזות בנועם ה' שמחזה שדי אחזה ע"י התמדתי שם שהוא השגת אושר לנפש ושאוב מנועם ה' העליון הנשפע שם מלמעלה וגם הגוף כי יבקר בהיכלו בכל בקר וזהו ולבקר בהיכלו למטה.

תהילים ה ד: בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר אֶעֱרׇךְ־לְךָ וַאֲצַפֶּה.

מלבי"ם: ...כמו שהבקר יאיר את החשך, יגרש זאבי ערב וחיתו טרף, ויחזיר נשמות לפגרים, כן עת יאיר אורך, רשעים יאבדו מפני אלהים וצדיקים יחיו וישמחו, וכמו שהבקר יבא בהכרח אחר הלילה, כן תאיר אור ישועתך אחרי חשכת הצרה, ולכן ואצפה כי יזרח אור ה' וישועתו.

זמירון: כאן לסיום, יש תפילה שנזכה בשנה הזאת לגאולה שלימה. ואפשר שמוזכר כאן המעגל השנתי שיש בו עת לחשבון נפש, בנוסף על הדין וחשבון היומי שעלול להישחק בשטף החיים, ובקשה שיעלה בידינו להתחזק מתוך שמחה ולא בצער.