פיוט השבת לפרשת לך לך
הפיוט מדמה את יחסי ישראל ואומות העולם ליחסי שרה והגר המרגישה עצמה כנעלה משרה. האומות המוסלמיות והנוצריות מסומלות על ידי רמיזה לישמעאל ועשו עם כל התכונות שהמדרשים מייחסים להם. וכך כותב הרמב"ן בפירושו לבראשית יב ו:
אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו 'כל מה שאירע לאבות סימן לבנים', ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת, וכולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו.
נושאים
שַׁעַר פְּתַח, דּוֹדִי, קוּמָה פְּתַח שַׁעַר
כִּי נִבְהֲלָה נַפְשִׁי, גַּם נִשְׂעֲרָה שַׂעַר.
שיר השירים ה ב-ו
אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי־לִי אֲחֹתִי ...פָּשַׁטְתִּי אֶת־כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה רָחַצְתִּי אֶת־רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם׃
...קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ ...פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי׃
פירוש אתר הפיוט והתפילה: הרעיה, המסמלת את עם ישראל הנרדף ע"י אויביו, מתדפקת על השער הנעול ומבקשת מהדוד, הוא הקב"ה, שיפתח את השער ויגאל אותה ממצוקתה. התדפקות הרעיה על השער היא מעין היפוך של התיאור משיר השירים.
הרב סולובייצ'יק במאמר קול דודי דופק ביום העצמאות ה-8 למדינת ישראל:
מהי תמצית שיר השירים אם לא תיאור ההתמהמהות הפרדוכסלית והטרגית של הרעיה..אם לא חימוץ הזדמנות הרת עולם...?
הרעיה הענוגה והעדינה, דחופת חרג לדוד יפה עיניים, שנדדה… בין החומות לבקש את דודה, שבה בליל־סגריר אחד לאהלה, עיפה ויגעה, ונרדמה. רחש צעדים מהירים וקלים נשמע בדומיית האוהל. באותו לילה סודי ומוזר עלה הדוד פתאום מתוך האפלה ודפק בפתח רעיתו, שכל-כך קיותה וציפתה לו. דפק והתחנן לה שתפתח לו את דלת אהלה… בקפיצה אחת יכלה הרעיה להשיג את כל חמדת־חייה… דווקא באותו לילה עצלות בת־עקשנות מוזרה תקפה עליה. לרגע קט נגנזה אש־הכיסופים שבערה בה, נתכווץ החפץ האדיר, שותקו רגשותיה ונשתתקו חלומותיה. הרעיה סירבה לרדת מעל משכבה. לא פתחה את דלת אהלה לדודה יפה התואר. טירוף־דעת אכזרי גרפה לתוך תהום הנשיה והאדישות. התעקשה הרעיה והתעצלה; המטירה המון תירוצים ואמתלאות לשם הסברת הנהגתה המשונה: “פשטתי את כתנתי – איככה אלבשנה? רחצתי את רגלי איככה אטנפם?”… אמנם כן, הרעיה נתעוררה, לאחר שהייה קלה, מתרדמתה וקפצה בבהלה ממיטתה לקבל את פני דודה: “קמתי אני לפתוח לדודי”, אבל קפיצה זו איחרה את המועד. הדוד חדל לדפוק ונעלם במחשכי־הלילה – “דודי חמק עבר”… פרשת החיפוש הקדחתני חזרה ונעורה...
לפני שמונה שנים, בעצם ליל בלהות מלא זוועות מיידאנק, טרבלינקה ובוכנוואלד, בליל של תאי גז וכבשנים, בליל של הסתר פנים מוחלט, בליל שלטון שטן הספקות והשמד...בליל חיפושים בלי הרף ובקשת הדוד - בליל זה גופו צץ ועלה הדוד. האל המסתתר בשפריר חביון הופיע פתאום והתחיל לדפוק בפתח אהלה של הרעיה הסחופה והדוויה, שהתהפכה על משכבה מתוך פרפורים ויסורי גיהנום. עקב ההכאות והדפיקות בפתח הרעיה עטופת אבל, נולדה מדינת ישראל!
תהלים ו ד
וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד וְאַתָּה ה' עַד־מָתָי׃
לִי לָעֲגָה שִׁפְחַת אִמִּי, וְרָם לִבָּהּ
יַעַן שְׁמֹעַ אֵל קוֹל צַעֲקַת נַעַר.
לך לך | בראשית טז ד
וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ.
מדרש רבה מה ד: וְהָיְתָה הָגָר אוֹמֶרֶת לָהֶם שָׂרַי גְבִרְתִּי אֵין סִתְרָהּ כְּגִלּוּיָהּ, נִרְאֵית צַדֶּקֶת וְאֵינָהּ צַדֶּקֶת, אִלּוּ הָיְתָה צַדֶּקֶת רְאוּ כַּמָּה שָׁנִים שֶׁלֹא נִתְעַבְּרָה וַאֲנִי בְּלַיְלָה אֶחָד נִתְעַבַּרְתִּי...
זמירון: ואפשר שרשב"ג רומז שכך היא טענת האיסלאם כלפי היהדות
רמב"ן לבראשית יב ו: אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו 'כל מה שאירע לאבות סימן לבנים'
וירא | בראשית כא יז
וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת־קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל־הָגָר מִן־הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה־לָּךְ הָגָר אַל־תִּירְאִי כִּי־שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל־קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא־שָׁם׃
זמירון: כאן הרמז עבה יותר– כביכול האל שומע את ישמעאל ולא את ישראל.
מִנִּי חֲצוֹת לַיְלָה פֶּרֶא רְדָפַנִי
אַחְרֵי אֲשֶׁר רָמַס אוֹתִי חֲזִיר יַעַר
לך לך | בראשית טז יב
וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל־פְּנֵי כָל־אֶחָיו יִשְׁכֹּן׃
אבן עזרא: והנכון בעיני שיהיה בין האדם כפרא שינצח הכל בכחו ואחר כך ויד כל בו.
רמב"ן: והנכון כי פרא אדם סמוך שיהיה איש פרא למוד מדבר יצא בפעלו משחר לטרף ויטרוף הכל והכל יטרפוהו והענין על זרעו שיגדל ויהיו להם מלחמות עם כל העמים.
מדרש לקח טוב: והוא יהיה פרא אדם. שהכל גדלין ביישוב והוא מגודל במדבר. פרא אדם. שהכל בוזזים ממון והוא בוזז נפשות.
תולדות | בראשית כו לד
וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן־אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת־יְהוּדִית...
רש"י: עשו היה נמשל לחזיר, שנאמר יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ, יד.), החזיר הזה, כשהוא שוכב פושט טלפיו לומר ראו שאני טהור, כך אלו גוזלים וחומסים, ומראים עצמם כשרים. כל מ' שנה היה עשו צד נשים מתחת יד בעליהן, ומענה אותם, כשהיה בן מ', אמר, אבא בן מ' שנה נשא אשה, אף אני כן.
שמיני | ויקרא יא ז
וְאֶת־הַחֲזִיר כִּי־מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא־יִגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם׃
ויקרא רבה י״ג:ה׳...אָסָף אָמַר (תהלים פ, יד): יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר. משֶׁה אָמַר (ויקרא יא, ז): וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה, לָמָּה נִמְשְׁלָה לַחֲזִיר, לוֹמַר לָךְ מָה חֲזִיר בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹבֵץ מוֹצִיא טְלָפָיו וְאוֹמֵר רְאוּ שֶׁאֲנִי טָהוֹר, כָּךְ מַלְכוּת אֱדוֹם מִתְגָּאָה וְחוֹמֶסֶת וְגוֹזֶלֶת וְנִרְאֵית כְּאִלּוּ מַצַּעַת בִּימָה.
עשיו-החזיר-הנצרות, וישמעאל-הפרא-האסלאם, מחליפים משמרות באמצע הליל-הגלות מי ירדוף את ישראל. חורבן הבית השני והתחלת הגלות על ידי רומי בשנת 70 לספירה, עליית האיסלאם בערך ב-600, חיי רשב"ג בערך ב-1000 כלומר בערך מני חצות לילה – מאמצע ימי הגלות התחילו הערבים לרדוף את היהודים: (עפ"י אברהם שטאל שירת ישראל בספרד)
הַקֵּץ אֲשֶׁר נֶחְתַּם הוֹסִיף עֲלֵי מַכְאוֹב
לִבִּי, וְאֵין מֵבִין לִי - וַאֲנִי בַעַר
ויחי | בראשית מט א
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל־בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר־יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים׃
רש"י: ואגידה לכם. בקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה, והתחיל אומר דברים אחרים (ב"ר צח, ב.)
מהר"ל נצח ישראל פרק כד: ...ולפיכך הוסיף עוד שלש שבועות; האחת - שלא יגלו הקץ, כי כאשר יגלו הקץ, הרי יש כאן גאולה. כי מי שידע זמנו לצאת, כאילו הוא נגאל. והשם יתברך שם הגלות, ולא יהיה נמצא הקץ קודם זמנו, ולפיכך אל יגלו הקץ. ופירש רש"י (כתובות קיא א) 'אל יגלו הקץ' היינו הנביאים שבתוכם אל יגלו הקץ.
תהילים עג כב
וַאֲנִי־בַעַר וְלֹא אֵדָע בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ׃