פיוט השבת לפרשת בשלח ולשביעי של פסח
פיוט גאולה שנהגו לאומרו לפני החתימה גאל ישראל בברכות קריאת שמע. יש שנהגו לאומרו רק בתפילת שחרית של שביעי של פסח ובברית מילה. ישנם סוגים רבים של פיוטים כגון סליחות וקינות ופיוטים שנהגו להוסיף בתוך התפילה, שקיבלו שמות לפי התפילה שבה שולבו. יש פיוטים שנקראים יוצר כי הם נאמרים בברכת יוצר שלפני קריאת שמע של שחרית. (ויש גם אופן, זולת, קרובה ועוד) פיוטים מסוימים נקראים רשות כי הם נאמרו כבקשת רשות לפני תפילה, למשל הפיוט צמאה נפשי של אבן עזרא הוא רשות ל- נשמת כל חי. יש מחלוקת בשאלה האם ניתן לשלב פיוטים בתוך התפילה או שזה נחשב הפסק. כיום יש נטייה כללית לצמצם מאוד בהוספת פיוטים ובודאי שלא בתוך התפילה, מכנים בהכללה את כל הפיוטים בכינוי יוצרות ומדלגים עליהם, או שהם כבר מזמן בסוף המחזור. אך מסתבר שבעבר היו פייטנים מחדשים לקראת חג או אירוע פיוט מיוחד ששולב בתפילה. כיום אין להעלות דבר כזה על הדעת וכדי לא לאבד פיוטים נפלאים כמו יום ליבשה, מומלץ לשיר אותו בסעודות שבת בשלח-שירה, שביעי של פסח ובברית מילה.
הפיוט פותח בתיאור קריעת ים סוף, המהווה את רגעי השיא של גאולת ישראל ממצרים ועובר לבקשה על הגאולה העתידית כמו בקטע התפילה שבו הפיוט משולב:
תפילת שחרית (בסוגריים רק נוסח ספרד ואשכנז): תְּהִלּות לְאֵל עֶלְיון. בָּרוּךְ הוּא וּמְברָךְ. משֶׁה וּבְנֵי יִשרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה בְּשמְחָה רַבָּה. וְאָמְרוּ כֻלָּם: מִי כָמכָה בָּאֵלִים ה'. מִי כָּמכָה נֶאְדָּר בַּקּדֶשׁ. נורָא תְהִלּת. עשה פֶלֶא: שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים לְשִׁמְךָ עַל שפַת הַיָּם. יַחַד כֻּלָּם הודוּ וְהִמְלִיכוּ וְאְָמְרוּ: ה' יִמְלךְ לְעולָם וָעֶד: (צוּר יִשרָאֵל. קוּמָה בְּעֶזְרַת יִשרָאֵל. וּפְדֵה כִנְאֻמֶךָ יְהוּדָה וְיִשרָאֵל.) גֹּאֲלֵֽנוּ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל:
הבית הראשון (שהושמט משום מה – ראה שם) הפותח במילים
יוֹם בְּצַר נִכְבַּדְתָּ וְאֵלַי נֶחְמַדְתָּ
מהדהד את הפסוקים:
בשלח | שמות יד יח…כה
וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו… וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם.
ומעלה את השאלה הנשאלת במדרש במה זכו ישראל ליחס הנחמד הזה?
שמות רבה כא ז: בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עָמַד סמא"ל הַמַּלְאָךְ לְקַטְרֵג אוֹתָן, אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עַד עַכְשָׁו הָיוּ אֵלּוּ עוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְאַתָּה קוֹרֵעַ לָהֶם אֶת הַיָּם.
ובמיוחד לאור מה שמגלה לנו יחזקאל:
יחזקאל כ ו-ט: בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם… וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ… וַיַּמְרוּ־בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי אִישׁ אֶת־שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת־גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם. וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־הֵמָּה בְתוֹכָם אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
ונראה שהתשובה על פי ריה"ל היא שהשעבוד הארוך גרם לישראל לרדת למ"ט שערי טומאה אך שורשם עדיין טוב והם ראויים לעניין האלהי ואם יש כאלה שלא הרי שהם ידחו. וכך הוא עונה לטענת המלך שחטא העגל הראה שאין לישראל מעלה על הגויים:
כוזרי א צה: אָמַר הֶחָבֵר: הַרְפֵּה לִי מְעַט, עַד שֶׁאֲבָאֵר אֶצְלְךָ גְדֻלַּת הָעָם, וְדַי לִי לְעֵד, שֶׁהַשֵּׁם בְּחָרָם לְעָם וּלְאֻמָּה מִבֵּין אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְחוּל הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי עַל הֲמוֹנָם עַד שֶׁהִגִּיעוּ כֻלָּם אֶל מַעֲלַת הַדִּבּוּר… וּבְנֵי יַעֲקֹב כֻּלָּם סְגֻלָּה, כֻּלָּם רְאוּיִים לָעִנְיָן הָאֱלֹהִי, וְהָיָה לָהֶם הַמָּקוֹם הַהוּא הַמְיֻחָד בָּעִנְיָן הָאֱלֹהִי, וְזֶה הָיָה תְחִלַּת חוּל הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי עַל קָהָל, אַחֲרֵי אֲשֶׁר לֹא הָיָה נִמְצָא כִּי אִם בִּיחִידִים. וַיִּשְׁמְרֵם הָאֱלֹהִים וַיַּפְרֵם וַיַּרְבֵּם וַיְגַדְּלַם בְּמִצְרַיִם, כַּאֲשֶׁר יְגֻדַּל הָאִילָן אֲשֶׁר שָׁרְשׁוֹ טוֹב, עַד שֶׁהוֹצִיא פְּרִי שָׁלֵם דּוֹמֶה לַפְּרִי הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נִטַּע מִמֶּנּוּ… וְאִם הָיוּ בֵינֵיהֶם מַמְרִים הָיוּ נִגְעָלִים, אַךְ הֵם בְּלִי סָפֵק סְגֻלָּה, כַּאֲשֶׁר הֵם בְּתוֹלַדְתָּם וְטִבְעָם מִן הַסְּגֻלָּה וַיּוֹלִידוּ מִי שֶּהָיָה סְגֻלָּה…
גם המדרש עונה תשובה ומציין ארבעה דברים שבזכותם נגאלו ישראל:
מדרש רבה כ כב: שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁלֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמוֹתָן, שֶׁלֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, וְלֹא גִלּוּ מִסְטוֹרִין (סודות) שֶׁלָּהֶם… וְלֹא נִפְרְצוּ בַּעֲרָיוֹת…
מדרש לקח טוב שמות ו ו ג: והוצאתי אתכם, והצלתי אתכם, וגאלתי אתכם, ולקחתי אתכם, כנגד ד׳ זכיות שבידם, שלא שינו את לשונם, ולא חילפו את שמלותם, ולא גילו את סודם… ולא בטלו ברית מילה.
כלומר גם במצב הדרדרות ישראל ממשיכים לשמור על מאפיינים יחודיים הממשיכים לקשר אותם בעבותות ליהדותם ולאומיותם. המשך הפיוט מתאר עד כמה ישראל ממשיכים לדבוק במצוות האלה – ציצית ותפילין ומילה (וראה עוד בבית המתחיל הַבָּאִים עִמְּךָ בִּבְרִית), ובשל כך תובע ריה"ל מהקב"ה להכיר בכך ולגאול את ישראל בדורו (וראה עוד שם):
הַכֶּר נָא דְּבַר אֱמֶת לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים
…
וְשׁוּב שֵׁנִית לְקַדְּשָׁהּ וְאַל תּוֹסֶף לְגָרְשָׁהּ
יוֹם לַיַּבָּשָׁה נֶהֶפְכוּ מְצוּלִים
שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים
בשלח | שמות יד כט – טו א
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם... אָז יָשִׁיר־מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל...
תהילים סו ו: הָפַךְ יָם לְיַבָּשָׁה בַּנָּהָר יַעַבְרוּ בְרָגֶל שָׁם נִשְׂמְחָה־בּוֹ.
ערוגות הבושם לר' אברהם ב"ר עזריאל: יום ליבשה פירוש - יום שהפך הים ליבשה. ויש אומרים ים ליבשה נהפכו מצולים, פירוש - משנהפך ים ליבשה אז נהפכו כל מצולי המים שנאמר ויבקעו המים - כל מים שבעולם.
המפרש בכתב יד המבורג: ואותם שאומרים ים ליבשה משוגעים ואוילים כי אינם יודעים שפת עברית
ר' אשר ברבי יוסף – יוצרות כמנהג פולין: ביום ז' דפסח שבו היה קריעת ים סוף אומר יום בתחילתו ובשאר ימות השנה כשאומרים אותו אומר ים ליבשה.
(שלושת הציטוטים מתוך: פיוט יום ליבשה לריה"ל, חיים ישראל טסלר –פורום אוצר החכמה)
זמירון: ברור שריה"ל מצטט את תהילים בשינוי קל בכוונה, כי בכך הוא כותב שירה חדשה, והמשמעות מתהילים עולה בזיכרונו של הקורא מאליה... ובכל זאת התעורר דיון פרשני והלכתי בעניין עם פתרון הלכתי-יהודי קלאסי של גם וגם כדי לצאת ידי כל השיטות (הלכך נימרינהו לתרוייהו).
שביעי של פסח | סדר עולם רבה ה ב: ...י"ד יום בו שחטו ישראל את פסחיהן במצרים, ויום חמישי היה, ובו בלילה לקו הבכורות, ממחרת הפסח, ערב שבת היה, נסעו מרעמסס, שנאמר ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה (שם יב לז), וכתיב ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש (במדבר לג ג), וכתיב ומצרים מקברים וגו', (שם לג ד), ומרעמסס נסעו לסכות, ומסכות לאתם, [ומאתם] לפני פי החירות, הרי ג' ימים, ברביעי ויגד למלך מצרים כי ברח העם (שמות יד ה), בחמישי ובששי וירדפו מצרים וגו' (שם יד ט), אור שביעי ירדו לים, שנאמר ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה (שם יד כ), לשחרית עלו ישראל מן הים ונשקעו מצריים, ובאותה שעה אמרו ישראל שירה, שנאמר אז ישיר וגו' (שם טו א), ויום חמישי בשבת היה, והוא היה יום טוב אחרון של פסח...
תפילת שחרית: שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים ...
הגדה של פסח: וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁירָה חֲדָשָׁה, הַלְלוּיָהּ.
שפת אמת בראשית לחנוכה כח ג: כדאיתא [ילקוט שמעוני רנ"ד] כל שעושין לו נס ואומר שירה בידוע שנמחלו לו כל עונותיו אם כן נעשה כבריה חדשה. והנה בקריעת ים סוף שירה חדשה שיבחו גאולים פירוש: חדשה שאינה מתיישנת לעולם. והרי מתחדשת השירה בכל יום בבני ישראל.
ר' צדוק, שיחת מלאכי השרת ב כב: כי ענין השירה להשם יתברך הוא ההכרה שהשי"ת הוא המנהג בחסדו כל דור ומחדש בכל יום תמיד מעשי בראשית ליתן חיים לכל חי וכאשר הנברא מכיר ענין זה על בוריו דבר זה הוא שיר ותהלה להשי"ת. ולכך באו השירות על הנסים שהם העידו תוקף השגחת השי"ת לעין כל רואה. כי כאשר נשתנו סדרי בראשית נתוספה הכרה חדשה אצל כל בריה שאין עולם כמנהגו נוהג מעצמו שהרי ברצון השי"ת נשתנה מטבעו הנהוג ונתחדשה ההכרה אצל הנביאים. וכל חדוש מעורר התחדשות בלב וממנו ימלא פיהם תהלתו ית"ש ולומר לפניו שירה חדשה.
יוֹם בְּצַר נִכְבַּדְתָּ וְאֵלַי נֶחְמַדְתָּ
וְלָךְ עֹז יִסַּדְתָּ מִפִּי עוֹלֲלִים
חיים ישראל טסלר, הפיוט יום ליבשה לרבי יהודה הלוי: למרבה הפליאה בית זה משום מה הושמט לגמרי מרוב הדפוסים... ואין איש שם על לב כי מפני שהאות הראשון של הכותרת של הפיוט "יו"ם ליבשה" הוא ג"כ האות יו"ד, כך שלא נחסר בזה חתימתו של ריה"ל באקרוסטיכון של הפיוט גם אחר שהושמט הבית הראשון. ומ"מ מדובר ללא ספק בבית הראשון המקורי של הפיוט כפי שיצא מתחת ידו של ריה"ל. מאחר שהבית נמצא בכתבי יד...
זמירון: טסלר מפרט שמות של כתבי יד הן באשכנז והן במזרח ובקטעי גניזה שונים, וכך גם הכריעו באתר פרוייקט בן יהודה.
בשלח | שמות יד יח...כה
וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו... וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם.
שמות רבה כא ז: בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עָמַד סמא"ל הַמַּלְאָךְ לְקַטְרֵג אוֹתָן, אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עַד עַכְשָׁו הָיוּ אֵלּוּ עוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְאַתָּה קוֹרֵעַ לָהֶם אֶת הַיָּם.
תוספתא סוטה ו ב: ר' מאיר אומר מנין שאפילו עוברין [במעי אמותן] אמרו שירה ... [ותינוק] שמט דד מפיו ואמר שירה שנא' (תהלים ח, ג) מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז.
שמות רבה כג ח: רבי יהודה אומר: מי אמר קילוס להקדוש ברוך הוא? התינוקות אותן שהיה פרעה מבקש להשליך ליאור, שהם מכירין להקדוש ברוך הוא. כיצד? כשהיו ישראל במצרים והיתה אשה מבנות ישראל מבקשת לילד, והיתה יוצאת לשדה ויולדת שם, וכיון שהיתה יולדת עוזבת הנער ומוסרת אותו להקדוש ברוך הוא, ואומרת: רבון העולם! אני עשיתי את שלי, ואתה עשה את שלך. אמר רבי יוחנן: מיד היה יורד הקדוש ברוך הוא בכבודו כביכול, וחותך טיבורן, ומרחיצן, וסכן... והיה נותן שני טנרין בידו, אחד מניקו שמן, ואחד מניקו דבש... וכיון שהיו גדלין, היו נכנסין לבתיהן אצל אבותיהן... וכיון שבאו ישראל לים, היו אותן התינוקות שם, והם ראו להקדוש ברוך הוא בים, התחילו אומרים לאבותיהם: זהו אותו שהיה עושה לנו כל אותן הדברים, כשהיינו במצרים, שנאמר: זה אלי ואנוהו.
מדרש לקח טוב, שמות א יד ב:...דרש ר׳ עקיבא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים, בשעה שהולכות לשאוב מים, הקב״ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן...ומוליכות אצל בעליהן לשדה, ורוחצות אותם, וסכות אותם, ומאכילות אותם, ומשקות אותם, ונזקקות להם ...כיון שמתעברות באות לבתיהן, וכיון שמגיע זמן מולידיהן, הולכות ויולדות בשדה... והקב״ה שולח משמי מרום ומניק אותן ומשפיר אותם...וכיון שמתגדלים באים עדרים עדרים בבתיהן... וכשנגלה הקב״ה על הים, הם הכירוהו תחילה, שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים ח ג), וכיון שהכירו שכינה, אומרים זה אלי ואנוהו (שמות טו ב)
הִטְבַּעְתָּ בְתַרְמִית רַגְלֵי בַת עֲנָמִית
וַּפַעֲמֵי שׁוּלַמִּית יָפוּ בַנְּעָלִים
בשלח | שמות טו א
אָשִׁירָה לַה' כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.
זמירון: ותרמית במשמעות השלכה, זריקה.
בשלח | שמות יד כט
וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־יָדוֹ עַל־הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר ה' אֶת־מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם.
שמות רבה טו יד: ...הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר מִצְרַיִם נָסִים אַחֲרֵיהֶם, וְכִי יֵשׁ אָדָם בּוֹרֵחַ מִן הַבְּרִיָה וְנָס לִקְרָאתוֹ, אֶלָּא שֶׁהִטְעָה אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלֹא הָיוּ מוֹצְאִין הֵיכָן לָנוּס וְהָיוּ נָסִים לִקְרָאתוֹ...
ירמיהו יד יד: וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי שֶׁקֶר הַנְּבִאִים נִבְּאִים בִּשְׁמִי לֹא שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים וְלֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם חֲזוֹן שֶׁקֶר וְקֶסֶם וֶאֱלִיל וְתַרְמִית לִבָּם הֵמָּה מִתְנַבְּאִים לָכֶם.
זמירון: ותרמית במשמעות רמאות, הטעיה.
ובשני הפירושים העונש הוא מידה כנגד מידה. בראשון כנגד כׇּל־הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ (שמות א כב),
ובשני כנגד הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ, וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, קִבֵּץ (פרעה) אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וְאָמַר לָהֶם בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם עֲשׂוּ עִמִּי הַיּוֹם בְּטוֹבָה, הַיְנוּ דִכְתִיב (שמות א, יג): וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ, בְּפֶה רַךְ (במדבר רבה טו כ).
נח | בראשית י יג
וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת-לוּדִים וְאֶת-עֲנָמִים...
פרקי אבות ה ד: עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם וַעֲשָׂרָה עַל הַיָּם.
רבנו יונה: ...[הנסיון] השלישי כי נבקעו מעינות תהום רבה ולא נשאר רפש וטיט בקרקעיתו כשאר המעינות כי יבשו. אך כאבן שיש נשאר בתחתיתו וישראל עוברים בים כמהלך בביתו. ולא נתלכלו רגליהם. הרביעי שהיו המקומות שדרכו המצרים עליהם בים כעין חומר...(ראה גם אבות דרבי נתן לג)
שבת חול המועד פסח | שיר השירים פרק ז א-ב
שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה-בָּךְ מַה-תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם. מַה-יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת-נָדִיב...
חגיגה ג א: דָּרֵשׁ רָבָא מַאי דִּכְתִיב מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב כַּמָּה נָאִין רַגְלֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁעוֹלִין לָרֶגֶל.
וְכָל רֹאַי יְשִׁירוּן בְּעֵת הוֹדִי יְשׁוּרוּן
אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים
בשלח | שמות יד לא – טו יא
וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת־ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ. אָז יָשִׁיר־מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה'... זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ... מִי־כָמֹכָה בָּאֵלִם ה'...
זמירון: הפירוש הפשוט הוא על ישראל הרואים את גדולת יד ה' בים סוף ופוצחים בשירה, אבל המילים נושאות מטען נוסף המתקשר לבית הקודם ולמדרש בחגיגה ג א: דָּרֵשׁ רָבָא מַאי דִּכְתִיב מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב כַּמָּה נָאִין רַגְלֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁעוֹלִין לָרֶגֶל.
משפטים | שמות כג יז
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל־זְכוּרְךָ אֶל־פְּנֵי הָאָדֹן ה'.
בבלי ברכות נח א: ...וְהַנֵּצַח - זוֹ יְרוּשָׁלַיִם. וְהַהוֹד - זוֹ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
בלק | במדבר כג ט
כִּי־מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ... (אשורנו=אראנו)
וזאת הברכה | דברים לג כו
אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן רֹכֵב שָׁמַיִם בְעֶזְרֶךָ וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים.
רש"י: ... דַּע לְךָ יְשֻׁרוּן שֶׁאֵין כָּאֵל בְּכָל אֱלֹהֵי הָעַמִּים וְלֹא כְצוּרְךָ צוּרָם. (ישורון=ישראל)
האזינו | דברים לב לא
כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים.
אבן עזרא: כי לא כצורנו צורם...ולא אויבינו פלילים ויש אומרים שהוא כן ואויבינו יודו כן...
העמק דבר: עושים מעשים אשר לא יעשו בין אדם לחבירו וזהו משמעות פלילים.
זמירון: כל רואי ישירו (=ישירון) בעת הודי יראו (=ישורון) (כל עולי הרגל הבאים ליראות ישירו כשיראו בגדולת ישראל והמקדש)
יאמרו: "אין כאל ישורון ואויבנו חטאים (=פלילים)"
או כך יאמרו: "אין כאל ישורון" וגם אויבנו הרעים (=הפלילים) יודו בכך ויצטרפו לשירה. (עפ"י הפירוש השני באבן עזרא).
או כך יאמרו: "אין כאל ישורון ואין אויבנו פלילים" (עפ"י הפירוש הראשון באבן עזרא), כלומר לא הם השופטים ודנים אותנו לגדולה או שפלות אלא הקב"ה. אמנם נכון שהם המוציאים לפועל, אבל הם אינם מבינים שהם שבט אפו של הקב"ה.
אבל ההרמז כל רואי מפנה אותנו למקור נוסף ושם הוא בהקשר עגום, ובכך נוצר מעבר חד מתיאור רואי קריעת ים סוף ורואי המקדש בתפארתו למצבו של ישראל בתקופת ריה"ל:
תהילים כב ז-ח: וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא־אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם. כָּל־רֹאַי יַלְעִגוּ לִי...
ריה"ל, ספר הכוזרי (או בשמו המלא: ספר ההוכחה והראיה להגנת הדת הבזויה) א ו:
... אָמַר הַכּוּזָרִי בְלִבּוֹ, אֶשְׁאַל אֱדוֹם וְיִשְׁמָעִאל, כִּי אֶחָד מִשְּׁנֵי הַמַּעֲשִׂים הוּא הַנִּרְצֶה מֵאֵין סָפֵק. אֲבָל הַיְּהוּדִים דַּי לִי בְמַה שֶׁהוּא נִרְאֶה מִשִּׁפְלוּתָם וּמִעוּטָם, וְשֶׁהַכֹּל מוֹאֲסִים אוֹתָם.
דְּגָלַי כֵּן תָּרִים עַל הַנִּשְׁאָרִים
וּתְלַקֵּט פְּזוּרִים כִּמְלַקֵּט שִׁבֳּלִים
בחקתי | ויקרא כו לט
וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ בַּעֲוֺנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם וְאַף בַּעֲוֺנֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ.
ואתחנן | דברים ד כז
וְהֵפִיץ ה' אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג ה' אֶתְכֶם שָׁמָּה.
ישעיהו יז ה: ... וְהָיָה כִּמְלַקֵּט שִׁבֳּלִים בְּעֵמֶק רְפָאִים.
רש"י: ...יעקור סנחריב ויַגלה הכל ואף לקט הנושר בשעת קצירה ילקט
זמירון: המשורר מבקש שהקב"ה יגאל את עמו ובהיפוך מנבואת הפורענות של ישעיהו. כשם שסנחריב הקפיד ללקט עד אחרון הנשארים כך ילקט הקב"ה את ישראל מכל הגלויות. מהבית הבא יפרט ריה"ל בזכות מה.
הַבָּאִים עִמְּךָ בִּבְרִית חֹתָמְךָ
וּמִבֶּטֶן לְשִׁמְךָ הֵם נִמֹּלִים
ברכת ברית המילה: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדַּשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן. וְחוֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם. וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ.
וירא | בראשית יז יא
וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם.
רש"י על שמות יב ו: הָיָה רַ' מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אוֹמֵר, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דּוֹדִים" (יחזקאל ט"ז) – הִגִּיעָה שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם שֶׁאֶגְאַל אֶת בָּנָיו, וְלֹא הָיוּ בְיָדָם מִצְווֹת לְהִתְעַסֵּק בָּהֶם כְּדֵי שֶׁיִּגָּאֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַתְּ עֵרוֹם וְעֶרְיָה" (שם), וְנָתַן לָהֶם שְׁתֵּי מִצְווֹת, דַּם פֶּסַח וְדַם מִילָה, שֶׁמָּלוּ בְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר "מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ" (שם) – בִּשְׁנֵי דָּמִים...
מכילתא דר' ישמעאל יד טו ב: שמעון התימני אומר בזכות המילה אני אקרע להם את הים שנ' אם לא בריתי יומם חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג) אמרת צא וראה אי זו היא ברית שהיא נוהגת ביום ובלילה הוי אומר זו מילה.
הֶרְאוּ אֹתֹתָם לְכָל רֹאֶה אוֹתָם
וְעַל כַּנְפֵי כְסוּתָם יַעֲשׂוּ גְדִלִים
בא | שמות יב יג
וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת־הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם...
בא | שמות יג טז
וְהָיָה לְאוֹת עַל־יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם.
כי תבא | דברים כח י
וְרָאוּ כָּל־עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ.
מנחות לה ב: תניא, רבי אליעזר הגדול אומר... אלו תפילין שבראש.
שלח לך | במדבר טו לח-לט
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם, לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת-כָּל-מִצְוֹת ה'...
רש"י: על כנפי בגדיהם. ... כְּנֶגֶד אַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּאֻלָּה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִצְרַיִם "וְהוֹצֵאתִי וְהִצַּלְתִּי וְגָאַלְתִּי וְלָקַחְתִּי" (שמות ו'): פתיל תכלת. עַל שֵׁם שִׁכּוּל בְּכוֹרוֹת, תַּרְגּוּמוֹ שֶׁל שִׁכּוּל - תִּכְלָא... וּשְׁמוֹנָה חוּטִין שֶׁבָּהּ כְּנֶגֶד שְׁמוֹנָה יָמִים שֶׁשָּׁהוּ יִשְׂרָאֵל מִשֶּׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם עַד שֶׁאָמְרוּ שִׁירָה עַל הַיָּם.
כי תצא | דברים כב יב
גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה־לָּךְ עַל־אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה־בָּהּ.
לְמִי זֹאת נִרְשֶׁמֶת הַכֶּר נָא דְּבַר אֱמֶת
לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים
כי תבא | דברים כט ב
הַמַּסּוֹת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים הָהֵם.
דברים רבה ז ט: מַהוּ הָאֹתֹת, רַבָּנָן אָמְרֵי שֶׁהָיוּ נִרְשָׁמוֹת עַל גּוּפֵיהֶן דַּם צְפַרְדְּעִים וְכִנִּים...
וישב | בראשית לח כד-כו
..וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ...וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה... וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי...
רש"י: חתמך ופתילך. עִזְקְתָךְ וְשׁוֹשִׁיפָּךְ [תרגום אונקלוס]– טַבַּעַת שֶׁאַתָה חוֹתֵם בָּהּ וְשִׂמְלָתְךָ שֶׁאַתָּה מִתְכַּסֶּה בָהּ:
בכור שור: חותמך ופתילך. טבעת שיש לה חותם, פתילך פתיל של חגורתו.
קצור בעל הטורים: ופתילך תפליך. הפתילים התפילין.
הכתב והקבלה: ...אבל ידוע כי שמלות הישמעאלים היה להם פתילים וציצית בהם...
זמירון: ריה"ל משתמש בדבריה של תמר - החשודה שזנתה - אל יהודה, כדברי כנסת ישראל אל ה' שיכיר בָּאֱמֶת, שישראל נאמנים ומוכיחים זאת באותות: ברית מילה היא החותמת הרשומה בגופם, וציצית הם הפתילים הנראים על כנפי בגדיהם, ותפילין בראשם ובזרועם. ברקע שומעים את הפולמוס מול הנצרות והאסלאם הטוענות כל אחת שהיא דת האמת המחליפה את היהדות, ואת יהודה - יהודה הלוי – המסנגר על ישראל ודורש כביכול מהקב"ה להכריז "צדקה ממני".
ובכך הוא מצטרף לעדותו של אליהו על ישראל:
ספר הזהר לך לך לה שפח: תָּא חֲזֵי, בְּקַדְמִיתָא כְּתִיב, (מלכים א יט ט-י) מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ וְגו'. וּכְתִיב קַנֹּא קִנֵאתִי לַיְיָ (אלהי צבאות) כִּי עָזְבוּ בְּרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגו'. אָמַר לֵיהּ חַיֶּיךָ בְּכָל אֲתַר דְּהַאי רְשִׁימָא קַדִּישָׁא יִרְשְׁמוּן לֵיהּ בָּנַי בִּבְשַׂרְהוֹן אַנְתְּ תִּזְדַּמַּן תַּמָּן, וּפוּמָא דְּאַסְהִיד דְּיִשְׂרָאֵל עָזְבוּ, הוּא יַסְהִיד דְּיִשְׂרָאֵל מְקַיְימִין הַאי קְיָימָא.
תרגום תורת אמת באתר ספריא: ...אָמַר לוֹ, חַיֶּיךְ, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהָרֹשֶׁם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה יִרְשְׁמוּ אוֹתוֹ בָּנַי בִּבְשָׂרָם, אַתָּה תִזְדַּמֵּן לְשָׁם. וְהַפֶּה שֶׁהֵעִיד שֶׁיִּשְׂרָאֵל עָזְבוּ, הוּא יָעִיד שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְקַיְּמִים אֶת הַבְּרִית הַזּוֹ.
פירוש הסולם: אמר לו, הקב"ה לאליהו חייך, בכל מקום שירשמו בני רשימה קדושה הזו בבשרם, אתה תזדמן שם. והפה שהעיד שישראל עזבו ברית, הוא יעיד שישראל מקיימים הברית.
דניאל י כא: אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת־הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת...
מצודת דוד: את הכתוב במרום בכתב אמת אשר יתקיים בבל ישונה והוא האמור למטה מאבדן המלכיות וגאולת ישראל.
ריה"ל, ספר הכוזרי א קכא: וַאֲנַחְנוּ – אֵין אֲנַחְנוּ מַשְׁוִים עִם נַפְשׁוֹתֵינוּ כָּל הַנִּכְנָס בְּתוֹרָתֵנוּ בְמִלָּה בִּלְבַד, אֲבָל בְּמַעֲשִׂים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם טֹרַח עַל הַנֶּפֶשׁ, מִטָּהֳרָה וְלִמּוּד וּמִילָה וּמַעֲשִׂים תּוֹרִיִּים רַבִּים וְשֶׁיִּנְהַג בְּמִנְהָגֵינוּ, וּמִתְּנַאי הַמִּילָה וְסִבּוֹתֶיהָ שֶׁיִּזְכֹּר תָּמִיד כִּי הִיא אוֹת אֱלֹהִית...
זמירון: והכוונה כאן לדתות המקבלות מאמינים חדשים בהצהרה בפה של עיקרי אמונתם.
וְשׁוּב שֵׁנִית לְקַדְּשָׁהּ וְאַל תּוֹסֶף לְגָרְשָׁהּ
וְהַעֲלֵה אוֹר שִׁמְשָׁהּ וְנָסוּ הַצְּלָלִים
ישעיהו יא יא-טז: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת־שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם. וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. ...וְהֶחֱרִים ה' אֵת לְשׁוֹן יָם־מִצְרַיִם וְהֵנִיף יָדוֹ עַל־הַנָּהָר בַּעְיָם רוּחוֹ וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים. וְהָיְתָה מְסִלָּה לִשְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
רש"י: שנית. כמו שקנאם ממצרים שהיתה גאולתם ברורה מאין שיעבוד אבל גאולת בית שני אינה מן המניין שהרי משועבדים היו לכורש.
שבת חוה"מ פסח | שיר השירים ד ו
עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה.
שיר השירים רבה ב יז: וְנָסוּ הַצְּלָלִים, לֹא כְבָר הֶעֱבַרְתִּי מֵהֶן שְׁנֵי צְלָלִים קָשִׁים, צֵל טִיט וּלְבֵנִים... וּמַהוּ וְנָסוּ הַצְּלָלִים, אֵלּוּ צִלְלֵי יָגוֹן וַאֲנָחָה.
יְדִידִים רוֹמֲמוּךָ בְּשִׁירָה קִדְּמוּךָ
מִי כָמֹכָה אֲדֹנָי בָּאֵלִים.
תהילים סח כו: קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת.
מצודת דוד: קדמו שרים. כאשר נמשכו אחריו והלכו בחרבה ומצרים נטבעו אז השרים הקדימו לשורר בפה את השירה ואחריהם נגנו המנגנים בכלי נגון לבשם הקול. בתוך עלמות. הם מרים וחברותיה ביניהן היו תופפות לנגן בהם להודות על הנס.
שפת אמת ויקרא, פסח תרנ"ה, כג, כג: ...ולכן הגם דיש לכל זמן ועת כו' תחת השמים. היינו התגלות התורה כמ"ש וירד ה' על הר סיני. אבל בקריעת ים סוף שראו את ה' כמ"ש: זה אלי א"כ נתגלה להם שורש התורה ... טרם שירד על הר סיני. וז"ש בשירה קדמוך.
תפילת שחרית: עַל זֹאת שִׁבְּחוּ אֲהוּבִים, וְרוֹמְמוּ לָאֵל, וְנָתְנוּ יְדִידִים זְמִירוֹת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לַמֶּלֶךְ אֶל חַי וְקַיָּם...משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה בְּשִׂמְחָה רַבָּה וְאָמְרוּ כֻלָּם: מִי כָמכָה בָּאֵלִים ה' מִי כָּמכָה נֶאְדָּר בַּקּדֶשׁ. נורָא תְהִלּת עשֵׂה פֶלֶא:
שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים לְשִׁמְךָ הַגָּדול עַל שְׂפַת הַיָּם יַחַד כֻּלָּם הודוּ וְהִמְלִיכוּ וְאָמְרוּ: ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד׃
