פיוט השבת לפרשת שמות
הפיוט מתאים לפרשת שמות בה נבחר משה להנהיג את ישראל להוציאם מעבדות לחרות, לקבל עבורם את התורה ולהובילם לארץ ישראל. בהקשר של הנהגה משתמש הפייטן בדימוי של רועה צאן וכל בית מסתיים בציטוט פסוק העוסק בצאן לעיתים תוך שינוי משמעות מתוחכם. על פי המדרש הקב"ה בוחן את מנהיגי ישראל האם הם ראויים להנהגה לפי הדרך בה הם נוהגים את הצאן:
מדרש רבה שמות ב ב
בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה, שנאמר (תהילים עח, ע): וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן… ואף משה לא בחנו הקדוש ברוך הוא, אלא בצאן…אמר הקדוש ברוך הוא: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם, כך, חייך! אתה תרעה צאני ישראל. [שנאמר] (שמות שמות ג א) וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה.
אבל בניגוד למדרש הפייטן מביע אכזבה ויאוש ממנהיגים בשר ודם ומבקש שהקב"ה ימשול בנו בדומה למתואר ביחזקאל לד יא-טו (אם כי בהבדל, כי הנביא יחזקאל מדבר על רועי ישראל ואילו הפייטן מכוון למנהיגים העריצים הגויים שתחת עֻלָּם הוא חי):
כִּי כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנְנִי־אָנִי וְדָרַשְׁתִּי אֶת־צֹאנִי וּבִקַּרְתִּים׃ כְּבַקָּרַת רֹעֶה עֶדְרוֹ בְּיוֹם־הֱיוֹתוֹ בְתוֹךְ־צֹאנוֹ נִפְרָשׁוֹת כֵּן אֲבַקֵּר אֶת־צֹאנִי וְהִצַּלְתִּי אֶתְהֶם מִכׇּל־הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁם בְּיוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל׃ וְהוֹצֵאתִים מִן־הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּים מִן־הָאֲרָצוֹת וַהֲבִיאוֹתִים אֶל־אַדְמָתָם וּרְעִיתִים אֶל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל בָּאֲפִיקִים וּבְכֹל מוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ׃ בְּמִרְעֶה־טּוֹב אֶרְעֶה אֹתָם וּבְהָרֵי מְרוֹם־יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם שָׁם תִּרְבַּצְנָה בְּנָוֶה טּוֹב וּמִרְעֶה שָׁמֵן תִּרְעֶינָה אֶל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל׃
אֲנִי אֶרְעֶה צֹאנִי וַאֲנִי אַרְבִּיצֵם נְאֻם אֲדֹנָי ה': … וְהוֹשַׁעְתִּי לְצֹאנִי וְלֹא־תִהְיֶינָה עוֹד לָבַז וְשָׁפַטְתִּי בֵּין שֶׂה לָשֶׂה׃
אבל בהמשך אותו הפרק (כב-כג) מבטיח הקב"ה שיקים לישראל רועה נאמן מבית דוד
וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעֶה אֶחָד וְרָעָה אֶתְהֶן אֵת עַבְדִּי דָוִיד הוּא יִרְעֶה אֹתָם וְהוּא־יִהְיֶה לָהֶן לְרֹעֶה׃ וַאֲנִי ה' אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים וְעַבְדִּי דָוִד נָשִׂיא בְתוֹכָם אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי׃
וכך גם מסתיים הפיוט:
…
וּמְהֵרָה עַל יַד מוֹנֶה, עוֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן
…
וּשְׁלַח מְבַשֵּׂר יִשְׂרָאֵל, יֹאמַר בָּא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל, רָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן
(וראה הרחבה בשני הבתים האחרונים)
יְדִידִי רוֹעִי מְקִימִי
מִמִּרְמַס אַנְשֵׁי לָצוֹן
הַגִּידָה לִי אַתָּה עַל מִי
נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן
פנחס | במדבר כז טו-יז
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל־ה' לֵאמֹר. יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכׇל־בָּשָׂר אִישׁ עַל־הָעֵדָה. אֲשֶׁר־יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם רֹעֶה.
ישעיהו כח יד-כז
לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר־ה' אַנְשֵׁי לָצוֹן מֹשְׁלֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָ͏ִם.
יחזקאל לד יט
וְצֹאנִי מִרְמַס רַגְלֵיכֶם תִּרְעֶינָה...
זמירון: הכל מוסב על הגויים שעם ישראל נתון תחת שלטונם שהוא בבחינת ויהי ההבל רועה צאן. המשורר כמה למנהיגות אלקית. וראה יחזקאל לד כל הפרק
שמואל א יז כח
וַיִּחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה יָרַדְתָּ וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר.
זמירון: הפייטן פונה לה' בבטוי נועז ומאשימו כביכול בנטישת ישראל והפקרתו למרמס בידי הגויים.
שׁוּב לֶאֱסֹף נִדָּחֶיךָ
כִּי הֵם זֶרַע אֲהוּבֶיךָ
רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ
וְגַם אֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן
ישעיהו יא יב
וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ.
הפטרת לך לך | ישעיהו מא ח
וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי.
וישב | בראשית לז יג-יד
וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל־יוֹסֵף ...לֶךְ־נָא רְאֵה אֶת־שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת־שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר...
רְעֵנִי בִּנְאוֹת דְּשָׁאִים
תֵּן מִרְעִי עַל כָּל שְׁפָאִים
בִּזְרוֹעֲךְ קַבֵּץ טְלָאִים
וּסְחַב צְעִירֵי הַצֹּאן
תהילים כג א-ב
מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר. בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי.
ישעיהו מט ט
לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ עַל דְּרָכִים יִרְעוּ וּבְכָל שְׁפָיִים מַרְעִיתָם.
הפטרת ואתחנן – נחמו | ישעיהו מ יא
כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא עָלוֹת יְנַהֵל.
בראשית רבה עג ז
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף (ויצא | בראשית ל, כה), כֵּיוָן שֶׁנּוֹלַד יוֹסֵף נוֹלַד שִׂטְנוֹ שֶׁל עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל, כה): וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי, דְּאָמַר רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מָסוֹרֶת הִיא שֶׁאֵין עֵשָׂו נוֹפֵל אֶלָּא בְּיַד בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה מט, כ): אִם לוֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן, וְלָמָּה הוּא קוֹרֵא אוֹתָן צְעִירֵי הַצֹּאן, שֶׁהֵם צְעִירִים שֶׁבַּשְּׁבָטִים.
אֱמֹר נָא פּוֹדִי מַצִּילִי
עַד אָן עֲוִילִי מַנְהִילִי
יִרְעֵנִי רוֹעֶה אֱוִילִי
וַיְהִי הֶבֶל רוֹעֵה צֹאן
ישעיהו יט יא
אַךְ אֱוִלִים שָׂרֵי צֹעַן חַכְמֵי יֹעֲצֵי פַרְעֹה...
בראשית | בראשית ד ב
וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת־אָחִיו אֶת־הָבֶל וַיְהִי־הֶבֶל רֹעֵה צֹאן...
המשורר יוצר משחק מילים שמשמעו: 'כל אפס נהיה מנהיג'
לְעִירִי יַד הוֹרַי בָּנוּ
הֲבִיאֵנוּ וּמְשׁוֹל בָּנוּ
נֹאמַר לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ
כִּי שָׁם אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן
שופטים ח כב-כג
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ־יִשְׂרָאֵל אֶל־גִּדְעוֹן מְשָׁל־בָּנוּ גַּם־אַתָּה גַּם־בִּנְךָ גַּם בֶּן־בְּנֶךָ כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן לֹא־אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא־יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם ה' יִמְשֹׁל בָּכֶם.
כי תשא | שמות לד טו
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם־אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל־תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה.
רש"י: ויאמר אליו. בְּזוֹ אֲנִי חָפֵץ, כִּי עַל יְדֵי מַלְאָךְ אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה.
ויגש | בראשית מז ד
וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן.
זמירון:
המשורר מתאווה למה שזכינו אנו, שיהודים נוהרים לארץ כי שם - בגלות - אין פרנסה וביטחון. אבל המשורר מבקש כמשה, שהקב"ה ינהיג אותנו ישירות ולא על ידי שליחים. אבל אף שהמשורר נואש ממנהיגים בשר ודם, הנהגה ישירה על ידי הקב"ה אינה אפשרית לאורך זמן
חוֹן עַל עֲנִיִּים מְרוּדִים
צָבְאוּ עֲלֵיהֶם גְּדוּדִים
הַבֵּט וּרְאֵה הָעַתּוּדִים
כָּל הָעוֹלִים עַל הַצֹּאן
ויצא | בראשית לא יב
וַיֹּאמֶר שָׂא־נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כׇּל־הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל־הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים...
הפייטן מפרש עתודים על פי
ישעיהו יד ט: ...כׇּל־עַתּוּדֵי אָרֶץ הֵקִים מִכִּסְאוֹתָם כֹּל מַלְכֵי גוֹיִם׃
יחזקאל לד יז: וְאַתֵּנָה צֹאנִי כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנְנִי שֹׁפֵט בֵּין־שֶׂה לָשֶׂה לָאֵילִים וְלָעַתּוּדִים.
מלבי"ם: ...שהאילים והעתודים בחזקם נוטלים כל המרעה ואין מניחים לעניי הצאן:
זְכֹר כִּי אַתְּ לָמוֹ נֶצַח
וְזָר יְדוּשֵׁם כְּקֶצַח
לָמָּה זָנַחְתָּ לָנֶצַח
יֶעֱשַׁן אַפְּךָ בַצֹּאן
ישעיהו כח יד-כח
לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר־ה' אַנְשֵׁי לָצוֹן מֹשְׁלֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָ͏ִם. ...כִּי כְהַר־פְּרָצִים יָקוּם ה' כְּעֵמֶק בְּגִבְעוֹן יִרְגָּז לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂהוּ זָר מַעֲשֵׂהוּ וְלַעֲבֹד עֲבֹדָתוֹ נׇכְרִיָּה עֲבֹדָתוֹ. ...כִּי לֹא בֶחָרוּץ יוּדַשׁ קֶצַח וְאוֹפַן עֲגָלָה עַל־כַּמֹּן יוּסָּב כִּי בַמַּטֶּה יֵחָבֶט קֶצַח וְכַמֹּן בַּשָּׁבֶט. לֶחֶם יוּדָק כִּי לֹא לָנֶצַח אָדוֹשׁ יְדוּשֶׁנּוּ...
רש"י: זר מעשהו. ידמה לכם לזר כי יבוא עליכם פורענות קשה.
רד"ק: זר מעשהו כי לא עשה כזה מתמול שלשום...
אברבנאל: ...אבל לא יהיה זה כאותו מעשה שעשה בהר פרצים ושעשה בגבעון, כי שם היה מעשהו בעזרת ישראל להנקם מאויביהם, אבל עתה יהיה בהפך כי מישראל ינקם עתה, והוא אומרו לעשות מעשהו זר...
זמירון:
הפסוק מדבר על ה' "הנאלץ" (המעשה זר לה' או שהוא מתדמה לזר) להעניש את ישראל והוא מענישם במידה, ולא מעבר לנחוץ - לא דשים קצח אלא חובטים בעדינות, במטה. אך בפועל טוען הפיטן הקב"ה זנח את עמו, ואויב זר ואכזר דש באכזריות את ישראל שהוא עדין כקצח. והתוצאה היא אכן כמו כשדשים קצח – הוא נהרס העם 'נידח' היה ל'מרמס' ובניו 'עניים מרודים'. אמנם לפי רש"י העם גרם לכך.
רש"י: כי כאשר הכמון והקצח אינם מכבידין עליהם במדושה רבה לפי שהם נחבטין בקל כך אילו הייתם ממהרין לקבל מוסר לא היה מכביד עליכם גזירות ואתם קשים לקבל תוכחות כתבואה הקשה לדוש לכך יכביד עליכם הרבה, ולא לנצח לכלייה יריב וידקה כאשר לא לנצח אדוש ידושנו ויכלו חיצי מכותיו ואתם לא תכלו...
אבל הפייטן ממשיך לכנות את ישראל 'קצח' 'הצאן' 'זרע אהוביך' ושואל – עד מתי?
לָמָּה זָנַחְתָּ לָנֶצַח יֶעֱשַׁן אַפְּךָ בַצֹּאן? עַד אָן עֲוִילִי מַנְהִילִי יִרְעֵנִי רוֹעֶה אֱוִילִי?
נצבים | דברים כט יט
לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף ה' וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא...
תהילים עד א
מַשְׂכִּיל לְאָסָף לָמָה אֱלֹהִים זָנַחְתָּ לָנֶצַח יֶעְשַׁן אַפְּךָ בְּצֹאן מַרְעִיתֶךָ.
קַבֵּץ אֲלָפִים וְצֹאנֶה
וְחַלְּצֵם מִיַּד שׂוֹנֵא
וּמְהֵרָה עַל יַד מוֹנֶה
עוֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן
ירמיהו לג יג ב
ְּעָרֵי הָהָר בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב וּבְאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלִַם וּבְעָרֵי יְהוּדָה עֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל יְדֵי מוֹנֶה אָמַר ה'.
רד"ק: ישראל נמשל לצאן והרועה הוא המלך ודרך הרועה למנות צאנו אם חסרה אחת מהן...
בְּנֵה מִקְדָּשׁ וַאֲרִיאֵל
וּשְׁלַח מְבַשֵּׂר יִשְׂרָאֵל
יֹאמַר בָּא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל
רָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן
ויצא | בראשית כט ו
וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן.
באר מים חיים בראשית פרשת וישב
כי הנה נודע ומבואר בשל"ה הקדוש אשר הגם שעיקר המלוכה היא ליהודה מלכות בית דוד שנאמר בו (תהלים פט, לז) זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי. מכל מקום התחלת תיקון המלוכה מוכרח להיות מבניה של רחל כמו שאול קודם לדוד ומשיח בן יוסף קודם למשיח בן דוד.
