כי תשא | שמות לא טז-יז
וְשָׁמְרוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת־הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם׃ בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם...

כלבו סימן לה: ...בחול שאין אנו עסוקין במצות צריכין אנו לומר ושמור צאתנו אבל בשבת שאנו עסוקין במצוות אין אנו צריכין שמירה אחרת וזהו ברית שלום שלא יהא לנו שום נזק בשבת ולכך אנו אומרים ושמרו להזכיר אותו ברית. וזהו שיסדו ברצה והחליצנו שלא תהא צרה ויגון ביום מנוחתנו כי מצות שבת תגן עלינו כמו שהבטיחנו השם בפסוק ושמרו וכו׳ ברית עולם ברית כרותה לשומרי שבת בינו ובינם שלא יזוקו לעולם ביום זה וזהו האות אשר בינו ובין בני ישראל.

הפטרת יום כיפור | ישעיהו נח יג-יד
אִם־תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר׃ אָז תִּתְעַנַּג עַל־ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל־בָּמֳותֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר׃

אבן עזרא: וקראת לשבת עונג. שלא תעשה בו מלאכה, ושתתענג הנפש בשמוע דברי תורה.

בבלי שבת קנ א
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל [מַלָּךְ] וְשֶׁל מַה בְּכָךְ — מוּתָּר לְחַשְּׁבָן בְּשַׁבָּת... חוֹשְׁבִין חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁאֵינָן צְרִיכִין, וְאֵין מְחַשְּׁבִין חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁצְּרִיכִין, בְּשַׁבָּת.

רבינו חננאל: פירוש מילך - אורחים, ובא הלך לאיש העשיר. כלומר מותר לאדם לחשב אורחים הקרואים להסב אצלו בסעודה וכדתנן מונה אדם את אורחיו ואת פרפריותיו. פי' חשבונות של מה בכך, כמו שיחשב אדם חשבון כגון חיילות המלך כך וכך אלף וכיוצא בו, אומ' לו מה בכך, כלומר מה הנאה יש לך ומה צורך לך בזה כגון אלו מותר בשבת.

רמב"ם משנה תורה הלכות שבת כ ג יח
אָסוּר לְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶן בְּשַׁבָּת בֵּין שֶׁעָבַר בֵּין שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִכְתֹּב. לְפִיכָךְ חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן צֹרֶךְ מֻתָּר לְחַשְּׁבָן. כֵּיצַד. כַּמָּה סְאִין תְּבוּאָה הָיָה לָנוּ בְּשָׁנָה פְּלוֹנִית, כַּמָּה דִּינָרִין הוֹצִיא בְּחַתְנוּת בְּנוֹ, וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ שֶׁהֵן בִּכְלַל שִׂיחָה בְּטֵלָה שֶׁאֵין בָּהֶן צֹרֶךְ כְּלָל, הַמְחַשֵּׁב אוֹתָן בְּשַׁבָּת כִּמְחַשֵּׁב בְּחל:

רמב"ם משנה תורה הלכות שבת כ ד ד
...וְאָסוּר לְהַרְבּוֹת בְּשִׂיחָה בְּטֵלָה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח יג) "וְדַבֵּר דָּבָר" שֶׁלֹּא יְהֵא דִּבּוּרְךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּדִבּוּרְךָ שֶׁל חל:

'אברך', פורום אוצר החכמה
ומעתה אולי י"ל דלזה נתכוין האבן עזרא, דאף שמעיקר הדין מותר לדבר דברי מלכים, מ"מ ליראי חטא אינו ראוי, ולהרבות בזה אסור לכל אדם. לאתר

שמות כ ח
זָכוֹר אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ׃

אבן עזרא: והנה השבת נתנה להבין מעשה השם ולהגות בתורתו. וככה כתוב כי שמחתני ה' בפעליך. כל ימי השבוע אדם מתעסק בצרכיו. והנה זה היום ראוי להתבודד ולשבות בעבור כבוד השם. ולא יתעסק לשוח אפילו בצרכיו שעברו או מה יועץ לעשות. וככה אמר הנביא ממצוא חפצך ודבר דבר.

בשלח | שמות טז כב-כד
וַיְהִי  בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כׇּל־נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה׃
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת־קֹדֶשׁ לַה' מָחָר אֵת אֲשֶׁר־תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר־תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כׇּל־הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד־הַבֹּקֶר׃ וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד־הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא־הָיְתָה בּוֹ׃

אבן עזרא: ויהי [ביום השישי] ירד המן יותר מהמנהג כאשר יפרש. וישראל לקטו לחם משנה כי משה צוה להם לעשות ככה. והם לא ידעו למה ועוד שהכתוב אמר לקטו ולא אמר מצאו. ...והנה לא הודיעם כי לא ירד מן ביום השבת. רק בבקר הודיעם זה הסוד:

בשלח | שמות טז כה
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי־שַׁבָּת הַיּוֹם לַה' הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה׃ שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה־בּוֹ׃

אבן עזרא: ויאמר. עתה פירש מה יעשו בעודף המונח וגלה להם סודו כי לא ימצאוהו היום כי לא ירד:

בשלח | שמות טז כט
...רְאוּ כִּי־ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל־כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם...

אבן עזרא: הטעם: ראו זה המופת שיתן לכם השם. שיתברר לכם כי הוא צוה שתשבתו כאשר שבת במעשה בראשית. על כן הוא נותן שירד המן היום [בשישי] כפלים ממנהגו בכל יום:

אורח חיים: ... שחפץ ה' לנטוע בהם נטע אמונת והצדקת מצות שבת שתהיה קבלתה וידיעתה ממנו אל עליון שלא על ידי שליח תחילה אלא כשיצאו ללקוט כמנהגם שיעור הרגיל ליומו וימודו וימצאו פי שנים מהרגיל יום יום יראו ראייה חושיית ושכליית כי ה' מצווה להם לבל יטרחו ביום שבת ומזמין להם מיום ששי צורך יום שבת.

זמירון
לשבת שלא כמו לחודש ולשנה אין סימן טבעי המאפשר לדעת מתי שבת. אנו יודעים מתי שבת על פי המסורת בלבד! אבן עזרא טוען שבמדבר כן היה סימן – המן. ולא רק במדבר – ככה בכל שישי יכפיל מזוני.
וראה בפיוט 'מה יפית' בבית השביעי שאלת טורנוסרופוס ותשובת ר' עקיבא ועוד סימנים.

האבן עזרא והאורח חיים מפרשים שמשה נקט באופן מתודי, שיראו בעיניהם ואז יגלה להם את הסיבה; וזאת בשונה משיטת רש"י הטוען שמשה חטא כשלא הודיעם.

בשלח | שמות טז כב
וַיְהִי  בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כׇּל־נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה׃

רש"י: ויגידו למשה. שְׁאָלוּהוּ מַה הַיּוֹם מִיּוֹמַיִם; וּמִכָּאן יֵשׁ לִלְמֹד שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיד לָהֶם מֹשֶׁה פָּרָשַׁת שַׁבָּת שֶׁנִּצְטַוָּה לוֹמַר לָהֶם וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ וְגוֹ', עַד שֶׁשָּׁאֲלוּ מַה זֹּאת, אָמַר לָהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שֶׁנִּצְטַוֵּיתִי לוֹמַר לָכֶם, וְלְכָךְ עֲנָשׁוֹ הַכָּתוּב שֶׁאָמַר לוֹ עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם, וְלֹא הוֹצִיאוֹ מִן הַכְּלָל:

וכן חלוקים בשאלה האם לקטו כפול שזו דעת האבן עזרא,  או לקטו כרגיל ומצאו אחר כך משנה שכך סוברים האורח חיים ורש"י: 

בשלח | שמות טז ה
וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר־יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר־יִלְקְטוּ יוֹם  יוֹם׃

רש"י: ואומר אני אשר יביאו והיה משנה, לאחר שיביאו ימצאו משנה במדידה, על אשר ילקטו וימדו יום יום, וזהו לקטו לחם משנה, בלקיטתו היה נמצא לחם משנה, וזהו על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים, נותן לכם ברכה בבית, למלאות העומר פעמים ללחם יומים:

בפיוט מתוך הושענות לשבת שאומרים בסוכות מסכים הפייטן רבי מנחם ברבי מכיר עם דעת האבן עזרא שירדה כמות כפולה של מן ביום השישי. בני ישראל הבחינו בכך, וכיוונו בחוכמתם לרצון ה' ולקטו לחם משנה ואף הבינו שעליהם להכין את המן לכבוד שבת על ידי בישול או אפיה. משה שבח אותם על כך והודה שאכן כך ציווה אותו ה'. ואכן, המן שמר על טריותו ולא הבאיש. ומתוך כך למדנו להכין מיום שישי לשבת ולכבד את השבת בכמות כפולה.

כְּהוֹשַׁעְתָּ זְבוּדֶיךָ בְּמִדְבַּר סִין בַּמַחֲנֶה. חָכְמוּ וְלָקְטוּ בַּשִּׁשִּׁי לֶחֶם מִשְׁנֶה. כֵּן הוֹשַׁע נָא:
כְּהוֹשַׁעְתָּ טְפוּלֶיךָ הוֹרוּ הֲכָנָה בְּמַדָּעָם. יִשַּׁר כֹּחָם וְהוֹדָה לָמוֹ רוֹעָם. כֵּן הוֹשַׁע נָא:
כְּהוֹשַׁעְתָּ כֻּלְכְּלוּ בְּעוֹנֶג מָן הַמְּשֻׁמָּר. לֹא הָפַךְ עֵינוֹ וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר. כֵּן הוֹשַׁע נָא:

תרומה | שמות כה ל
וְנָתַתָּ עַל־הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד.

אמור | ויקרא כד ה-ח
וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת ... וְשַׂמְתָּ אוֹתָם ...עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר לִפְנֵי ה' ... בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי ה' תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם׃

אמור | ויקרא כג כז
אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'.

נח | בראשית ט כ-כא
וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם. וַיֵּשְׁתְּ מִן־הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר...

תהלים קד טו
וְיַיִן  יְשַׂמַּח לְבַב־אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב־אֱנוֹשׁ יִסְעָד.

בבלי גיטין ע א
שְׁמוֹנָה רוּבָּן קָשֶׁה וּמִיעוּטָן יָפֶה וְאֵלּוּ הֵן דֶּרֶךְ וְדֶרֶךְ אֶרֶץ עוֹשֶׁר וּמְלָאכָה יַיִן וְשֵׁינָה חַמִּין וְהַקָּזַת דָּם

שלח | במדבר טו לב-לה
וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. ... וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה מוֹת יוּמַת הָאִישׁ;

כי תשא | שמות לא יד
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ.

הפטרת מסעי | ירמיהו ב כב
כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר, וְתַרְבִּי-לָךְ בֹּרִית נִכְתָּם עֲו‍ֹנֵךְ לְפָנַי, נְאֻם אֲדֹנָי ה'.

תפילת מוסף:
וְאֶת מוּסַף יום הַשַּׁבָּת הַזֶּה. נַעֲשה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ ... כְּמו שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתורָתֶךָ ... (פנחס | במדבר כח ט) וּבְיום הַשַּׁבָּת. שְׁנֵי כְבָשים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם. ...עלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּו עַל עלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ.

צו | ויקרא לז ז
זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים.