שמות רבה כה יב (בשלח)
אָמַר רַבִּי לֵוִי, אִם מְשַׁמְּרִים יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת כָּרָאוּי אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד בֶּן דָּוִד בָּא, לָמָּה, שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת... אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אִם תִּזְכּוּ לִשְׁמֹר שַׁבָּת מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ שְׁמַרְתֶּם כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, וְאִם חִלַּלְתֶּם אוֹתָהּ מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ חִלַּלְתֶּם כָּל הַמִּצְווֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיהו נו, ב): שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע.

שבת חזון | הפטרת ט' באב ותעניות
ישעיהו נו ב-ו אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה־זֹּאת וּבֶן־אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל־רָע׃...וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל־ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְאַהֲבָה אֶת־שֵׁם ה' לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים כָּל־שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי׃

במדבר | במדבר א נב
וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָם

שם משמואל ויחי ט טז: ...ומי שיש בו תורה ביותר הוא נוחל את השבת ביותר ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, על כן אינו דומה נחלת שבת של זה לשל זה, וזהו שבזמירות שכרו הרבה מאד על פי פעלו איש על מחנהו ואיש על דגלו:

פרקי דר' אליעזר מו א
רבי אלעזר בן עזריה אומר ערב שבת בששה לחדש בשש שעות ביום קבלו ישראל את הדברות ובתשעה שעות ביום חזרו לאהליהם והיה המן מוכן להם לשני ימים ושבתו ישראל באותה שבת שמחים כשמחת החג שזכו לשמוע קולו של הקב"ה...

חקת | במדבר כא יז-יח
אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ־לָהּ׃ בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים, כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם, בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם, וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה. וממַתָּנָה נַחֲלִיאֵל, וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת.

בבלי עירובין נד א: אמר רבא בריה דרב יוסף בר חמא: מאי דכתיב: 'וממדבר מתנה וממתנה נחליאל'?
אם אדם משים עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו, תורה ניתנת לו במתנה, וכיון שניתנת לו במתנה – נחלו אל".

שם משמואל דברים א ט
הרבי ר"ב זללה"ה אמר שבחורבן בית המקדש היתה השפלה לכל דבר חוץ להתורה הקדושה כמ"ש ואין לנו שיור רק התורה הזאת, ונראה שגם לשבת וקדושתה לא היתה שום השפלה ח"ו, והראיה שאין בנין בהמ"ק דוחה שבת ...והטעם י"ל דמקדש וכליו היתה הקדושה מתלבשת בהם והם כיסוי אל הקדושה, והנה שבת מגלה הפנימיות בלא לבוש...וזה שאומרים בזמירות אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל, שמחכים ומצפים לבנין בהמ"ק, ביום השבת שישו ושמחו כו' מחמת שבשבת שהיא פנימיות אין חסר הבהמ"ק כמקבלי מתן נחליאל שהוא נתינת התוה"ק והיתה התגלות אלקית בלא כלים:

שם משמואל וארא ה יז
בזמירות ביום השבת שישו ושמחו כמקבלי מתן נחליאל, הנה בהפרש שבין לשון ששון לשמחה פירשו המפרשים שששון הוא הבא פתאום מחמת שהשיג דבר אשר לא שער מראש ולא עלה על דעתו שישיגהו, ושמחה היא הבאה בהדרגה, וכמו שכתוב שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב, ומציאה היא דבר שלא שער מראש, והנה ישראל בקבלת התורה אף שידעו מקודם שיקבלו את התורה, אבל מ"מ מקודם לכן לא עלה על רעיונם גדלות ורוממות קבלת התורה, עד שראו בעיניהם ...וכן הוא בשבת לאיש הזוכה בו שמשיגים מה שלא שער מראש, אף שכבר הי' שבת זה שבעה ימים ורגילין אנו בו, מ"מ כל שבת ושבת היא כמציאה חדשה שלא שערנו מראש, וזה שישו ושמחו כמקבלי מתן נחליאל:

הפטרת שמיני עצרת | מלכים א ח נו
בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֵּר לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ

הפטרת לך לך | ישעיהו מא ח
וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי:

בבלי מגילה כג א
...תניא: ... ובשבת ממהרין לבוא

רש"י: לבית הכנסת... שכבר תיקנו הכל מערב שבת) וממהרין לצאת [מבית כנסת הביתה] (רש"י: מפני עונג שבת)

זמירון: הפייטן משתמש במילות הברייתא לענין תוספת שבת: ממהרין להכניס השבת ומאחרים להוציאה

בבלי שבת קיח ב
אמר רבי יוסי: יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא וממוציאי שבת בצפורי.

רש"י: ממכניסי שבת בטבריא - מפני שהיא עמוקה, ומחשכת מבעוד יום, וסבורין שחשכה, וממוציאי שבת בצפורי - שיושבת בראש ההר, ובעוד כשהחמה שוקעת נראית שם אור גדול, ומאחרין לצאת.

תהילים קיח כד
זֶה־הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ׃

שבת הגדול | מלאכי ג כב
זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים

ירושלמי שבת ע"ח א ג
רבי ברכיה בשם רבי חייא בר בא לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה.

טור אורח חיים ר"צ: אמרה תורה לפני הקב"ה רבש"ע כשיכנסו ישראל לארץ זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו ואני מה תהא עלי אמר לה יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמו שהם בטלים ממלאכתם ויכולין לעסוק בך.

זמירון: חלק חשוב במצוות השבת הוא לימוד תורה, ולימוד דיני מצוות שבת הוא חלק חשוב מלימוד התורה.
גרוסה = נלמדת.

רש"י בקידושין לב ב: כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה - בתחילה היא נקראת תורת השם ומשלמדה וגרסה היא נקראת תורתו:

גריסה מופיעה הרבה בתלמוד בארמית, כמסופר על דוד המלך:
ביאור שטיינזלץ על שבת לב ב: כל יומא דשבתא הוה יתיב וגריס כולי יומא [יום השבת היה יושב ולומד כל היום] להגן ממלאך המוות. ההוא יומא דבעי למינח נפשיה, קם [אותו יום שהיתה צריכה לנוח נפשו, היה צריך להיפטר מן העולם, עמד] מלאך המות קמיה [לפניו] ולא יכיל ליה [יכול היה לו], משום שלא הוה פסק פומיה מגירסא [היה פוסק פיו מלימוד].

בבלי עבודה זרה יט א: וְאָמַר רָבָא: לְעוֹלָם לִיגְרֵיס אִינִישׁ, וְאַף עַל גַּב דִּמְשַׁכַּח, וְאַף עַל גַּב דְּלָא יָדַע מַאי קָאָמַר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה״, ״גָּרְסָה״ כְּתִיב וְלָא כְּתִיב ״טָחֲנָה״.

רש"י: גרסה נפשי לתאבה - מרוב תאותי לתורה הייתי שובר לפי היכולת אע"פ שאיני טוחנה הדק ליכנס בעומקה:

כי תשא | שמות לב טז
וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל־הַלֻּחֹת׃

רש"י: חרות. לְשׁוֹן חרת וחרט אֶחָד הוּא, שְׁנֵיהֶם לְשׁוֹן חִקּוּק

זמירון: השבת, זמנה קבוע מבריאת העולם והלאה – חרותה ליום השביעי - ואינה זזה ממקומה. בשונה מהחגים שזמנם משתנה לפי קידוש החודש ועיבור השנה.

אבל בנוסף לכך, הפייטן רואה את השבת גם כמרכז השבוע, ככלה בין רעותיה ולא כסוף שבוע (סופ"ש), תפיסה שיש לה סימוכין רבים:

פרי עץ חיים ר' חיים ויטאל שער השבת א
 נמצא ג' ימי השבוע הראשונים, הן מן שבת העבר. וג' ימי שבוע האחרונים הן מן שבת הבאה, וזה סוד שבת שהוא שביעי ורביעי.

שם משמואל בהעלתך ו ג שנת תרע"ה
 והנה כ"ק אבי... הגיד, ששבת היא דוגמת המנורה. תלת יומי דקמי שבתא ותלת יומי דבתר שבתא שכולם פונים אל שבת שהוא השביעי דוגמת שלשה קני המנורה שמכאן ושלשה שמכאן פונים אל האמצעי,

שפת אמת ויצא ד ה
 והנה באר בשדה כו' שלשה עדרי צאן רובצים עלי' כו'... ושלשה עדרי צאן שלשה ימים דמקמי שבתא שהם הכנה לשבת דכתיב רובצים עלי'. כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים הוא ג' ימים דבתר שבתא.

ביאליק, הלכה ואגדה
לבני-ישראל יש יצירה נהדרה שלו – יום קדוש ונעלה, "שבת המלכה". בדמיון העם היתה לנפש חיה בעלת גוף ודמות הגוף, כלילת זוהר ויופי. היא השבת שהכניסה הקדוש ברוך הוא לעולמו בגמר מעשה בראשית, "כדי שלא תהא החופה המצוירת והמכוירת חסרה כלה". היא שהיתה חמדה טובה להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו ולא מצא לה בן-זוג נאה אלא ישראל. לפי אגדה עממית אחרת, יושבת היא כבת מלכה, "ככלה בין רעותיה משובצה", ספונה בהיכל שבגן-עדן לפנים משבעה חדרים, ושש נערותיה, ששת ימי המעשה, משרתות לפניה. בכניסתה לעיר – הכל הופכים פניהם כלפי הפתח ומקבלים פניה בברכה: "בואי כלה, בואי כלה, שבת המלכה!" וחסידים יוצאים לקבלת פניה אל השדה.

בן איש חי הלכות ב, לך לך, יב
... שיכין עצמו במחשבתו לקבל אור תוספת שבת, ובכן יהיה בכלל "והתקדשתם, והייתם קדושים". ותחילת ההכנה הוא מיום רביעי בשבוע, שיכין עצמו במחשבתו שיהא ראוי ומוכן לקבל תוספת הנפש משבת הבאה; וביום חמישי יכוון ... לקבל תוספת רוח משבת הבאה; וביום השישי ... לקבל תוספת נשמה משבת הבאה. ... אך ביום ראשון בשבוע יכוון שהוא מוכן להשארת בחינת תוספת נשמה משבת שעבר... וצריך לכוון ביום שני להיות מוכן לקבל השארת חלק תוספת הרוח, ותוספת הנפש נשארת עד סוף יום שלישי ואח"כ תסתלק... ולכן אם לא הבדיל במוצאי-שבת, מבדיל והולך עד יום שלישי...

הרב יוסף ש. גינזבורג אתר chabad.org.il
ביום רביעי, כשאומרים את פרק צד בתהילים, מוסיפים שלושה פסוקים מהפרק הבא, "לכו נרננה", כדי לסיים בדבר טוב, וכן יש בזה רמז שמתחילים ביום זה בהכנות לשבת.

בראשית | בראשית א לא – ב ב
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־כׇּל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה־טוֹב מְאֹד וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי׃ וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכׇל־צְבָאָם׃ וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכׇּל־מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה׃

שם משמואל וארא תרע"ח
וכל איש ישראל כטוב כחוטא חס ושלום יש לו מהארת קדושת השבת, וזהו שבזמירות "כל עדת ישראל יעשו אותו", וההפרש רק בכמות ובאיכות, ... ואפילו עם הארץ מרגיש קצת, ואימת שבת עליו, כי כל עוד שאיננו מחלל שבת, ... יש לו חלק בשבת, כי שבת מעין עולם הבא, וכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.

בא | שמות יב מג-מז
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח ...כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ אֹתוֹ.

באר מים חיים ויקרא ו א
ואפשר לזה רמזו חז"ל באומרם (מכילתא פרשת יתרו) זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, כי זכור הוא מחד בשבא לשבתא כמאמר חז"ל (ביצה טז א) ושמור פירוש לשון המתנה שמשמר וממתין בכלות לבבו לומר מתי יעברו ימי החול ויגיע שבת ... ולזה רמז המשורר בזמירות שבת נוטרי ליום השביעי זכור ושמור להקם, פירוש שנוטר ומשמר ליום השביעי בששת הימים בכדי להיות זכור ושמור להקם...

תהילים לו ח-ט
מַה־יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן׃
יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם׃

כי תשא | שמות לד כא
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת; בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר, תִּשְׁבֹּת.

הפטרת יום הכיפורים | ישעיהו נח יג
אִם־תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קׇדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר׃

בבלי שבת קיג ב: 'מעשות דרכיך' שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול

שמואל א יד מא
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָבָה תָמִים וַיִּלָּכֵד יוֹנָתָן וְשָׁאוּל וְהָעָם יָצָאוּ׃

מצודת דוד: הבה תמים. שיפול הגורל בהשגחה ולא במקרה:

מצודת ציון: תמים. מלשון תם, רוצה לומר דבר שלם ואמת:

זמירון: המשורר משבח את ישראל על צדקותם ופונה לה' "הבה תמים" והעמד את דברי למבחן אמת.
(בהרבה סידורים הנוסח הוא "ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אַהֲבַת תָּמִים" – המשורר או המתקן משנה הבה לאהבת – במקום בקשה להכרעת אמת, הצהרה על אהבת אמת.)

ישעיהו מה יז
יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּה' תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים לֹא־תֵבֹשׁוּ וְלֹא־תִכָּלְמוּ עַד־עוֹלְמֵי עַד׃

הבית האחרון נשמט מרוב הסידורים.

ישעיהו סג יד
כַּבְּהֵמָה בַּבִּקְעָה תֵרֵד רוּחַ ה' תְּנִיחֶנּוּ כֵּן נִהַגְתָּ עַמְּךָ לַעֲשׂוֹת לְךָ שֵׁם תִּפְאָרֶת׃

בלק | במדבר כד ב-ו
ַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא אֶת־יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים׃...מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל: כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע ה' כַּאֲרָזִים עֲלֵי־מָיִם׃

במדבר רבה א ד: ... זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שיר השירים ז, ג): שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר, מְדַבֵּר בַּסַּנְהֶדְּרִין שֶׁהָיְתָה נְתוּנָה בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית וְהִיא מְשׁוּלָה בַּשֹּׁרֶר, וְלָמָּה מְשׁוּלָה בַּשֹּׁרֶר אֶלָּא מָה הַשֹּׁרֶר הַזֶּה נָתוּן בְּאֶמְצַע הַגּוּף, כָּךְ סַנְהֶדְּרִין שֶׁל יִשְׂרָאֵל נְתוּנָה בְּאֶמְצָעוֹ שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.

מדרש לקח טוב על שיר השירים ז ג א: שררך אגן הסהר. זה בית המקדש שהיא בטבורה של ארץ ישראל.

שבטיהם תשכנם – כך הגרסה בסידור אשכנז נוצר/נערך בצרפת של ימי הביניים (1055 - 1105 לספירה בקירוב) (אתר ספריא) וזה מתאים להקשר הפסוק בבלק – שכן לשבטיו - משכנותיך