האתר בבניה

עזרני אל חי

שיר שבת:

שבתות נוספות

עזרני אל חי

פיוט השבת לשבת שובה ולפרשת וישב

פיוט לעשרת ימי תשובה אך מתאים גם לפרשת וישב וכי תצא שבהן יש התמודדות עם יצר הרע.

וישב | בראשית לט ח-יג
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת־אֲדֹנָיו אֶת־עֵינֶיהָ אֶל־יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי. וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל־אֵשֶׁת אֲדֹנָיו… וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים.  …וְלֹא־שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ. וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת. וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנׇס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.

ביאור יש"ר: וימאן, הנסיון הזה גדול כ"כ עד שהוא כמעט מן הנמנע להנצל ממנו, לולי שצלחה רוח אלהים על יוסף ונתנה בו כח להתגבר על יצרו, כי הנה הוא היה בחור בן י"ח שנים בקירוב, והילדות והשחרות הבל, והיא גברתו ומחלה פניו למלאות תאותה, ולא פעם אחת בלבד אלא ימים רבים התחננה לפניו על כך, שנאמר ויהי כדברה אל יוסף יום יום ואחז"ל שהיו י"ב חודש, והוא עמד בנסיונו והיה ממאן תמיד…

והדבר עשוי לקרות לכל אדם באשר הוא. הסביבה מזמנת לנו פיתויים שונים, כמו אצל יוסף או להשיג רווח כספי שלא ביושר, או מעמד תוך רמיסת הזולת, ועלינו להכניע את היצר כמו במקרה שלהלן:

ג'פרי וויגנד, מדען וכימאי מוערך, מונה לסגן נשיא למחקר ופיתוח בחברת הטבק הענקית "בראון וויליאמסון". משימתו הגלויה הייתה לייצר סיגריות 'בטוחות' יותר. אך בפועל הוא נחשף למסמכים פנימיים וניסויים רפואיים שהוכיחו כי ראשי החברה ידעו במשך עשרות שנים שהניקוטין ממכר בצורה קיצונית. חמור מכך, הם הוסיפו במכוון חומרים כימיים מסוכנים כדי להגביר את התלות של הצרכנים בסיגריות ולמקסם את רווחיהם, תוך סיכון חיי מיליונים. כשמנהליו הבינו שלא יהיה מוכן לשתף פעולה הוא פוטר.

פיטוריו מהחברה הציבו אותו בפני דילמה מוסרית קשה. אם ישתוק הוא יהיה שותף לפשע מתמשך נגד בריאות הציבור. אבל הוא היה כבול להסכם סודיות דרקוני. הפרתו פירושה היה אובדן פיצויי הפיטורין וביטוח הבריאות המקיף של בתו הקטנה, שסבלה ממחלה כרונית קשה. בנוסף, איומים אנונימיים נשלחו לחייו ולחיי בנותיו, כולל מכתב ובתוכו קליע. הדילמה הפכה לאכזרית ומורכבת: האם להגן על משפחתו פיזית וכלכלית באמצעות שתיקה נוחה, או להקשיב לצו המצפון שלו ולדבר? ככל שהמשיך בשתיקתו הוא התקשה להביט בעצמו בראי ולהישיר מבט אל עיני בנותיו.

נקודת ההכרעה הגיעה ב-14 באפריל 1994. וויגנד צפה בשידור חי בשבעת המנכ"לים של חברות הטבק הגדולות בארה"ב עומדים בשורה מול ועדת הקונגרס. הם הרימו את ידם ונשבעו תחת אזהרה כי הם מאמינים שניקוטין אינו חומר ממכר. השקר הבוטה, המתוזמן והיהיר הזה מול פני האומה שבר סופית את חומת השתיקה שלו. הזעם המוסרי גבר על הפחד המשתק.

וויגנד הכריע והפך לחושף השחיתות המשפיע בהיסטוריה. הוא חשף את הידוע לו בראיון לתוכנית הטלוויזיה "60 דקות" של רשת NBC, והעיד באומץ בבתי המשפט. המחיר האישי היה כבד מנשוא: נישואיו קרסו, הוא נרדף משפטית ותקשורתית, ונאלץ לעזוב את עולם המדע לטובת הוראת כימיה בתיכון בשכר זעום. למרות זאת, עדותו הובילה לתביעת ענק של 50 מדינות בארה"ב נגד חברות הטבק, שהסתיימה בהסכם פשרה חסר תקדים שבו אולצו חברות הטבק לשלם 206 מיליארד דולר כפצוי על העלויות העצומות למערכות הבריאות בשל מחלות שנגרמו מעישון, וכן בשינוי מוחלט של חוקי הפרסום והפיקוח על סיגריות בעולם כולו.

וויגנד הוכיח לעולם כי להיות נאמן לצו המצפון שווה יותר מכל הון.

(מקורות: מבוסס על עדותו ההיסטורית של ד"ר ג'פרי וויגנד, מאמרה של מארי ברנר ב  Vanity Fair (1996), הסרט "המקור" (The Insider),   הוועדה הציבורית לבדיקת הדרכים לצמצום העישון ולהפחתת נזקיו פרוטוקול ישיבה מס' 20, ויקיפדיה jeffrey wigand . הטקסט עובד ותורגם בעזרת בינה מלאכותית של Google ובתיקונים שלי)

זוהר חדש פרשת כי תצא דף צו ע"א: כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלקיך בידך (כי תצא | דברים כא י). וע"ד כי תצא למלחמה על אויביך דא איהו יצה"ר דאנן צריכין למיפק לקבליה במלין דאורייתא ולקטרגא ליה וכדין יתמסר בידא דב"נ כמה דאתמר ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו…

הזהר המתורגם אתר תורת אמת: וְעַל כֵּן, כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךְ – זֶהוּ יֵצֶר הָרָע, שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לָצֵאת כְּנֶגְדּוֹ בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וּלְקַטְרֵג עָלָיו, וְאָז יִמָּסֵר בִּידֵי הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךְ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ.

וכך הרב אשר וייס :

הרי לן מדברי הזוהר דמלחמה זו רמז יש בה למלחמת היצר, שהיא הגדולה והקשה שבכל המלחמות וכדברי החובת הלבבות (שער יחוד המעשה פרק ה') דגבורי חיל חזרו משדה הקרב ופגע בהם חכם אחד ואמר להם חושבים אתם שחוזרים הנכם ממלחמה גדולה ולא היא, ממלחמה קטנה חזרתם ולמלחמה גדולה אתם נכנסים שהיא מלחמת היצר.
ולמה מלחמה זו גדולה היא מכל המלחמות, כי במלחמה שבין אומה לאומה, בין עם לעם, צבא מול צבא, לפעמים ארוכה ולפעמים קצרה, מטבע הדברים שבשלב כלשהו יש בה הכרעה, זה המנצח וזה המובס, אבל במלחמת היצר אמרו חז"ל (אבות ב' ד') אל תאמין בעצמך עד יום מותך, שהרי יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי, הרי שעד זיבולא בתרייתא [עד השלכת העפר על הקבר] יצר הרע אורב לפתחנו ללכדנו ברשתו ולהוריד שיבתנו שאולה, ולכן גדולה מלחמה זו וקשה מכל המלחמות שבעולם.

ובמלחמה זו אין ביד האדם, קרוץ מחומר, לנצח בדרך הטבע את היצר הרע שהוא מלאך המות והוא השטן, אלמלא הקב"ה עוזרו, וכך אמרו חז"ל (קידושין ל' ע"ב) "אמר ר"ש בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר אלהים לא יעזבנו בידו", וכך אמרו עוד (שבת ק"ד ע"א) "בא לטהר מסייעין לו, בא לטמא פותחין לו" … הבא לטהר לא זו בלבד שפותחין לו אלא אף מסייעין לו… וזה שכתוב "כי תצא למלחמה על אויביך… ונתנו ה' אלקיך בידך" , אין אתה צריך אלא לצאת למלחמה, ואם כך תעשה באמת ובתמים, בכל הכח והעוז, מובטח לך שיתננו הקב"ה בידך. (וראה עוד במאמר המלא באתר מנחת אשר )

 

ומסתבר שהעזרה שנתן לנו הקב"ה היא התורה ומצוותיה כפי שמסביר אהרן ברט, בספרו דורנו מול שאלות הנצח, (יצר ורצון ע' 20-22. אתר דעת – המכללה האקדמית הרצוג):

היהדות אינה דורשת איפוא עקירת היצר, כי אם דבר יותר קשה: שהאדם ישלוט על יצרו ולא שיצרו ישלוט עליו. במילים אחרות: היהדות דורשת לשים את הרצון במקומו של היצר. במה נבדלים שני המושגים האלה זה מזה: "יצר" הוא הגורם המביא את האדם לעשות דברים ללא מחשבה ושיקול דעת; ו"רצון" —הגורם הקובע את מעשי האדם אחרי שיקול דעת, מחשבה ובדיקה. "סוף מעשה במחשבה תחילה" הוא פרי הרצון. מעשה בלי מחשבה תחילה הוא פרי היצר. אדם שנדחף למעשיו ללא ביקורת עצמית, לא תהא נר לרגליו אלא השאיפה לעשות הכל לעצמו ולהנאתו ללא התחשבות בזולתו. תרופת היהדות לרעה חולה זו היא להביא כל דרישות היצר תחילה לבדיקה נפשית ולמחשבה. במלים אחרות: היהדות דורשת מן האדם להעלות בכל אישיותו את היצר למדרגה של רצון.

היצר אומר לך "חטוף ואכול". באה התורה ומונעת ממך לגשת לאכול מבלי לבדוק קודם אם המזון שלפניך מותר בכלל לאכילה, ובמקרה שכן, אם הוא מותר בתנאים הקיימים בשעה זו. אולי הוא מן המאכלות האסורים והוא אסור בכל עת ובכל שעה. אולי הוא מותר בדרך כלל אבל אסור ברגע זה משום ששעה קלה לפני כן אכלת בשר, והנה זהו מאכל חלב; ואולי האכילה אסורה משום שעדיין לא ברכת או מפני שהיום הוא יום צום, או מפני שעוד לא קידשת את קדושת השבת. כלומר, מדי גשתך לספק את יצר האכילה והשתיה — מביאה אותך התורה מנעוריך לאותה ההפסקה ההופכת את היצר לרצון. ההפסקה היא אולי קצרה מאד, אבל עצם מניעת המילוי המיידי של דרישות היצר, עצם השאלות ועצם עשיית דברים שלא לפי הצו הבלתי אמצעי של היצר, כי אם אחרי בדיקה ושיקול דעת — הם הם המבדילים באופן עקרוני ויסודי בין האדם שיצרו משתלט עליו לבין האדם השולט ביצרו.

 

 

עָזְרֵנִי אֵל חַי לְהַכְנִיעַ
אֶת יֵצֶר הַמְפַתֶּה הַמֵּרִיעַ
מִבִּלְתְּךָ אֵין מוֹשִיעַ
לְהוֹשִׁיעֵנִי

כי תצא | דברים כא י
כִּי־תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל־אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ...

זוהר חדש פרשת כי תצא דף צו א: כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ. רַבִּי שִׁמְעוֹן פְּתַח, (הושע ח) זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ. מַאי זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב, דָּא יֵצֶר הַטוֹב... אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ, דָּא יֵצֶר הָרָע... וְעַל דָּא בָּעֵי בַּר נָשׁ לְשַׁוָּואָה מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא עֲלֵיהּ, בְּגִין דִּיהֵא תְּבִירָא בֵּיהּ, דְּלֵית לֵיהּ קִטְרוּגָא לְיֵצֶר הָרָע, בַּר מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, (דברים ו) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. עַל תְּרֵי יְצָרֶיךָ. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה, יֵצֶר הַטוֹב מַאי בָּעֵי מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא. אָמַר לֵיהּ, יֵצֶר הַטוֹב אִתְעַטַר בְּהוּ, וְיֵצֶר הָרָע אִתְכְּנַע בְּהוּ. וְעַל דָּא כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ דָּא אִיהוּ יֵצֶר הָרָע. דַּאֲנַן צְרִיכִין לְמֵיפַּק לְקִבְלֵיהּ בְּמִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, וּלְקַטְרְגָא לֵיהּ, וּכְדֵין יִתְמְסַר בִּידָא דְּבַּר נָשׁ. כְּמָה דְאִתְּמָר, וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ.

הזהר המתורגם אתר תורת אמת: כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךְ . רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, (הושע ח) זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ. מַה זֶּה זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב? זֶה יֵצֶר הַטּוֹב...אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ - זֶה יֵצֶר הָרָע... וְעַל זֶה צָרִיךְ אָדָם לָשִׂים עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה שָׁבוּר בּוֹ, שֶׁאֵין קִטְרוּג לַיֵּצֶר הָרָע, פְּרָט לְדִבְרֵי תוֹרָה. וְעַל זֶה כָּתוּב (דברים ה) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךְ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךְ - עַל שְׁנֵי יְצָרֶיךְ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, יֵצֶר הַטּוֹב מַה צָּרִיךְ דִּבְרֵי תוֹרָה? אָמַר לוֹ, יֵצֶר הַטּוֹב מִתְעַטֵּר בָּהֶם, וְיֵצֶר הָרָע נִכְנָע בָּהֶם. וְעַל כֵּן, כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךְ - זֶהוּ יֵצֶר הָרָע, שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לָצֵאת כְּנֶגְדּוֹ בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וּלְקַטְרֵג עָלָיו, וְאָז יִמָּסֵר בִּידֵי הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךְ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ.

אור החיים : וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז תִּתְבָּאֵר הַפָּרָשָׁה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: הִנֵּה כָּל בִּנְיַן הָעוֹלָם וְקִיּוּמוֹ תָּלוּי בְּמַעֲשֵׂה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִם יֵיטִיבוּ דַּרְכֵיהֶם – הָעוֹלָם קַיָּם וְיִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ, גַּם ה׳ אֱלֹהֵינוּ יִשְׂמַח וְיָגֵל בָּנוּ. וְיוֹשֶׁר דַּרְכָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל תָּלוּי בְּנִצְחוֹן יֵצֶר הָרַע. וּבָא הַכָּתוּב לְהָעִיר הָאָדָם כִּי בִּיצִיאָתוֹ מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן לָבֹא לָעוֹלָם הַזֶּה יִהְיֶה מוּכָן לַמִּלְחָמָה, כִּי לֹא יַחְשׁוֹב שֶׁאֵין צָרִיךְ תִּגְבּוֹרֶת לְנִצָּחוֹן זֶה, אֶלָּא אַדְרַבָּה לָזוֹ יִקָּרֵא מִלְחָמָה, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם (אבות ד:א) אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁאֵין גְּבוּרָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ. וְלָזֶה אָמַר לַמִּלְחָמָה בְּפַתָּ״ח תַּחַת הַלָּמֶ״ד.

וישב | בראשית לט ח-ט
וַיְמָאֵן  וַיֹּאמֶר אֶל־אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא־יָדַע אִתִּי מַה־בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר־יֶשׁ־לוֹ נָתַן בְּיָדִי. אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא־חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם־אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ־אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים.

בבלי סוטה לו ב: ״וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר וְגוֹ׳״, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּאתָה דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו וְנִרְאֲתָה לוֹ בַּחַלּוֹן,

בלק | במדבר כה א-ב
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב. וַתִּקְרֶאןָ לָעָם, לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן...

רש"י: כשתקף יצרו עליו ואומר לה השמעי לי, והיא מוציאה לו דמות פעור מחיקה, ואומרת לו השתחוה לזה.

כי תשא | שמות לב יז-יח
וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת־קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה וַיֹּאמֶר אֶל־מֹשֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה. וַיֹּאמֶר אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ.

רש"י: ברעה. בַּהֲרִיעוֹ, שֶׁהָיוּ מְרִיעִים וּשְׂמֵחִים וְצוֹחֲקִים.
שפתי כהן על התורה: ברעה. עברה, שעשו עבירה גדולה.
אלשייך: ... אמנם הורה גדולת הבחנת משה על הבחנת יהושע כי הנה שמע יהושע קול תרועה והיה קול מצחקים שקמו לצחק העם אשר בחר אלקים חדשים שמחים לאיד... כן השמח שמחת שחוק וקלות ראש או על עבירה אשר עשה בה נחת רוח ליצרו הרע.
אור החיים: וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם, פֵּרוּשׁ הֲבָרַת קוֹל שֶׁהָיְתָה נִשְׁמַעַת מִן הַמַּחֲנֶה שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׁמַע בּוֹ בְּחִינַת הָרַע, וְהוּא אָמְרוֹ בְּרֵעֹה, וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה ...רָמַז בְּאָמְרוֹ קוֹל מִלְחָמָה עַל מִלְחֶמֶת הַצַּר שֶׁהוּא סמא״ל הַמָּצוּי תָּמִיד בְּמַעֲרֶכֶת הַמִּלְחָמָה עִם הָאָדָם. וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא נִתְגַּבְּרוּ עַל יִצְרָם...

בבלי סוכה נב ב: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכׇל יוֹם וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים לז לב) ״צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ״, וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעוֹזֵר לוֹ — אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם לג) ״ה׳ לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ״.

דַּלְתֵי תְשׁוּבָה חַי פְּתַח לִי
כִּי שַׁבְתִּי מֵחֶטְאִי וּמַעֲלִי
אָנָּא צוּרִי שְׁמַע קוֹלִי
מַהֵר עֲנֵנִי

אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי
אַתָּה תִשָּׂא עֲוֹנִי

בראשית רבה פד יט: וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר (וישב | בראשית לז, כט), וְהֵיכָן הָיָה?... רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ (רש"י: על שבלבל יצועי אביו)... אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעוֹלָם לֹא חָטָא אָדָם לְפָנַי וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, וְאַתָּה פָּתַחְתָּ בִּתְשׁוּבָה תְּחִלָּה, חַיֶּיךָ שֶׁבֶּן בִּנְךָ עוֹמֵד וּפוֹתֵחַ בִּתְשׁוּבָה תְּחִלָּה, וְאֵיזֶה זֶה הוֹשֵׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (הפטרת שובה | הושע יד, ב): שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ.

ילקוט שמעוני תורה פרשת ויחי רמז קנט: ...כן מצינו בקין בשעה שהרג את אחיו ... אמר לפניו רבש"ע גדול עוני מנשוא? לא יהא עוני גדול מששים רבוא שהן עתידין להכעיס לפניך במדבר וכיון שאומרים לפניך נושא עון מיד אתה מוחל להם שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדברך? באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא אם איני מוחל מיד אני נועל דלת בפני בעל תשובה...

ניצבים | דברים ל ח
וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְעָשִׂיתָ אֶת־כׇּל־מִצְוֺתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם.

תהילים קב ב-ג: ה' שִׁמְעָה תְפִלָּתִי וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבוֹא. אַל־תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ  מִמֶּנִּי בְּיוֹם צַר־לִי הַטֵּה־אֵלַי אׇזְנֶךָ בְּיוֹם אֶקְרָא מַהֵר עֲנֵנִי.

תהילים לב א... ה: לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי־פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה... חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֺנִי לֹא־כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַה' וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֺן חַטָּאתִי סֶלָה.

ואלה הודו והתוודו על חטאם:

וישב | בראשית לח כו
וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי־עַל־כֵּן לֹא־נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי...

מקץ | בראשית מב כא
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים  אֲנַחְנוּ עַל־אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל־כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת.

מקץ | בראשית מד טז
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה־נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה־נְּדַבֵּר וּמַה־נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת־עֲוֺן עֲבָדֶיךָ...

ויקרא | ויקרא ה ה
וְהָיָה כִי־יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ.

סוֹד יְמִינְךָ הַפְּשׁוּטָה
לְקַבֵּל אֶת נֶפֶשׁ הַמִּתְחָרְטָה
וְלֹא תוֹסִיף תֶּחֱטָא
אֵלֶיךָ קוֹנִי

הַרְחֶק נָא מֵעָלֶיהָ
חֶבְרַת כַּת הַצְּפוֹנִי

סליחות: כִּי יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים

בבלי סוטה מז ב: לעולם תהיה שמאל דוחה וימין מקרבת.

רמב"ם משנה תורה הלכות תשובה ב ב:
וּמַה הִיא הַתְּשׁוּבָה. הוּא שֶׁיַּעֲזֹב הַחוֹטֵא חֶטְאוֹ וִיסִירוֹ מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְיִגְמֹר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂהוּ עוֹד שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה ז) "יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ" וְגוֹ'. וְכֵן יִתְנַחֵם עַל שֶׁעָבַר שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא יח) "כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי". וְיָעִיד עָלָיו יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְזֶה הַחֵטְא לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (הפטרת שבת שובה | הושע יד ד) "וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ" וְגוֹ'. וְצָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת בִּשְׂפָתָיו וְלוֹמַר עִנְיָנוֹת אֵלּוּ שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ.

שופטים | דברים טז יח
שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ...

ספר הליקוטים פרשת שופטים (אתר hebrewbooks): : י"ל, למה לא אמר שופטים ושוטרים תתנו לכם בכל שעריכם בלשון רבים. אמנם שמענו משם הרב הגדול חיים ויטאל זלה"ה, לרמוז שכל אחד ואחד מישראל יש לו כמה שערים, ואלו הם שער הרואות העינים, שער השמע הוא האזנים, שער הדיבור הוא הפה, שער הריח הוא האף, שער המישוש הם הידים והרגלים. א"כ צריך האדם שישים לו שופטים ושוטרים בכל אלו השערים הנזכרים, ר"ל, שיגדור עצמו שלא יביט בדבר ערוה, ולא יטה אוזן לדברים שאינם הגונים, ולא ידבר נבלות פה ולא רכילות... ולא ילך לדבר עבירה, או לבתי טרטיראות וקרקסאות. לזה אמר שעריך בלשון יחיד, לרמוז על האמור. וכשהוא גודר שעריו מן החטא, אז נאמר (ישעיהו כו) פתחו שערים ויבא גוי צדיק וגו'...

 

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת תזריע דף לד עמוד א:
עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. ושלשתן מפסוק הזה (קהלת יב) וזכור את בוראיך בימי בחורותיך קרי ביה בוראיך שאתה עתיד ליתן דין וחשבון לפניו. וקרי ביה באריך... זה מקומו שבאתה. וקרי ביה בורך זה הקבר שנא' (שם) ונרוץ הגלגל אל הבור. [אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ] וְיָלְדָה זָכָר (תזריע ויקרא יב ב ). לכך נקרא שמו זכר שחייב לזכור את בוראו ואת מצותיו ולידע כי לכך נוצר ולכך נולד ולכך קיים. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם לעשות נחת רוח לקוני.

הפטרת שובה | יואל ב כ
וְאֶת-הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם, וְהִדַּחְתִּיו אֶל-אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה
בבלי סוכה נב א: דָּרֵשׁ רַבִּי עַוִּירָא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שִׁבְעָה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ לְיֵצֶר הָרָע. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרָאוֹ ״רַע״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעוּרָיו״. מֹשֶׁה קְרָאוֹ ״עָרֵל״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמַלְתֶּם אֵת עׇרְלַת לְבַבְכֶם״. דָּוִד קְרָאוֹ ״טָמֵא״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים״, מִכְּלָל דְּאִיכָּא טָמֵא. שְׁלֹמֹה קְרָאוֹ ״שׂוֹנֵא״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם כִּי גֶחָלִים אַתָּה חוֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ וַה׳ יְשַׁלֶּם לָךְ״. אַל תִּקְרֵי ״יְשַׁלֶּם לָךְ״, אֶלָּא ״יַשְׁלִימֶנּוּ לָךְ״. יְשַׁעְיָה קְרָאוֹ ״מִכְשׁוֹל״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״סוֹלּוּ סוֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי״. יְחֶזְקֵאל קְרָאוֹ ״אֶבֶן״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר״. יוֹאֵל קְרָאוֹ ״צְפוֹנִי״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם״. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם״ — זֶה יֵצֶר הָרָע, שֶׁצָּפוּן וְעוֹמֵד בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם. ״וְהִדַּחְתִּיו אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה״ — לִמְקוֹם שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם מְצוּיִין לְהִתְגָּרוֹת בָּהֶן.