יתרו | שמות יט ב
וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן־שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר׃

שבת חוה"מ פסח | שיר השירים א יג
צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין׃

שבת פח ב: אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב צרור המור דודי לי בין שדי ילין אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אף על פי שמיצר ומימר לי דודי בין שדי ילין.

מדרש לקח טוב על שיר השירים א יג: ...בין שהוא מסרני בגלות בין שהוא מר לי בשעבור מלכיות דודי לי אהבתי לא אשכח לא שכחתיו. כענין שנאמר כל זאת באתנו ולא שכחנוך. בין שדי ילין. אהבת תמיד בלבי ייחודו קשור בנפשי.

תהילים מד יט-כה: כָּל־זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא־שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ׃...כִּי־עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל־הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה׃ עוּרָה לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי הָקִיצָה אַל־תִּזְנַח לָנֶצַח׃ לָמָּה־פָנֶיךָ תַסְתִּיר תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ׃

כי תבא | דברים כח סח
...וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה.

בהר | ויקרא כה כג
וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי־לִי הָאָרֶץ כִּי־גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי׃

תרגום אונקלוס: וְאַרְעָא לָא תִזְדַּבַּן לַחֲלוּטִין...

אבן עזרא (בן דורו וחברו של ריה"ל): לצמיתות. כמו כריתות והתי״ו שרש מגזרת יצמיתם ה׳‎ אלהינו: (תהילים צד כג)

זמירון: פירוש המילה לצמיתות הוא לחלוטין, לנצח. או מלשון כריתות-התנתקות. בפיוט יכול להתפרש גם כעינוי, דכוי או הכרתה בדומה ל- יצמיתם ה׳‎ אלהינו.
לכאורה קשה מדוע משתמש ריה"ל בלשון המזכירה את חטאינו? הרי התשובה בשאלה – למה מכרתנו צמיתות? כי אנו מכרנו את הארץ לצמיתות ולא קיימנו שמיטין ויובלות:

בחקתי | ויקרא כו לג-לה
וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה׃ אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת־שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת־שַׁבְּתֹתֶיהָ׃ כָּל־יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא־שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ׃

ספרא, בחוקתי, פרק ז ב: אני אמרתי לכם שתהיו זורעים שש ומשמטים לי אחת בשביל שתדעו שהארץ שלי הוא. ואתם לא עשיתם כן. עמדו וגלו ממנה והיא תשמט מאליה כל שמיטין שהיא חייבת לי, שנאמר (ויקרא כו, לד-לה) "אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה... כל ימי השמה תשבות".

אבות דרבי נתן לח ד: גלות בא לעולם ... ועל שמיטת הארץ. על שמיטת הארץ מנין שנאמר אז תרצה הארץ את שבתותיה אמר להן הקדוש ברוך הוא הואיל ואין אתם משמיטין אותה היא תשמט אתכם ומספר ירחים שאי אתם משמיטין אותה היא תשמט מאיליה לכך נאמר אז תרצה הארץ כל ימי השמה.

אש תוקד בקרבי קינה לט' באב המיוחסת לר' אברהם אבן עזרא
יוֹבֵל וּשְׁמִטָּה, וְאֶרֶץ שׁוֹקֵטָה בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם
מָכוּר לִצְמִיתוּת, וְכָתוּב לִכְרִיתוּת בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם

זמירון: ואולי בדווקא- כביכול: "ולא אתה אמרת לא למכור לצמיתות?" וראה במדרש. ואולי אף יותר מכך - בהמשך.

מדרש תנחומא, בהר א: אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁמָּכַרְתִּי אֶת עַמִּי וְקֵרַבְתִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם ה' כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָּכֶם (ירמיה ג, יד), וְכֵן הוּא אוֹמֵר, כִּי כֹה אָמַר ה', חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם וְלֹא בְּכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ (ישעיה נב, ג), כָּךְ אַתֶּם, לֹא תִּמְכְּרוּ אֶת הָאָרֶץ לַחֲלוּטִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָאָרֶץ לֹא תִּמָּכֵר לִצְמִיתוּת. חֲבִיבָה עָלַי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁקִּדַּשְׁתִּי אוֹתָהּ מִכָּל הָאֲרָצוֹת שֶׁבָּעוֹלָם... אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁתִּקְרַב שְׁנַת הַגְּאֻלָּה, אֲנִי גּוֹאֵל אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה (ישעיה סג, ד).

אגרא דכלה (ר' צבי אלימלך שפירא מדינוב בעל הבני יששכר) בהר טז: יש להתבונן במקרא קודש הלזה, הגם דבא לתת לאו על חזרת שדות ביובל, עם כל זה למה לן טעם למצוה כי לי הארץ וגם טעם אחר טעם כי גרים ותושבים וכו'.... והנראה הגם דאין מקרא יוצא מידי פשוטו, בא גם כן לרמז הבטחה שגם בגלות תדעו שהארץ לא תמכר לצמיתות, הגם שיד הגויים שולטין בה בעוה"ר, תדעו שהארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ... בעת שאתם תושבים בארץ הקדושה גם כן אני תושב בתוכה, ובעת שאתם גרים בארץ נכריה כביכול שכינתו גם כן בגלות עמכם, ואם כן שכן הוא בודאי הארץ לא תמכר לצמיתות, כי צורך גבוה הוא, ועל פי זה יובן לנו

ברייתא בתורת כהנים פד מה: והארץ לא תמכר לצמיתות לחולטנית, כי גרים ותושבים אתם עמדי, דיו לעבד להיות כרבו, כשתהיה שלי הרי היא שלכם...

תהילים עז ח-י
הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח  אֲדֹנָי וְלֹא־יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד׃ הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ גָּמַר אֹמֶר לְדֹר וָדֹר׃ הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל אִם־קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה׃

רש"י: השכח חנות. להיות חונן... אם קפץ באף רחמיו סלה. לשון לא תקפוץ ידך (דברים טו) כלומר אם סגר הרחמים לעולם בשביל החימה:
וראה מאמרה של חנה פתיה באתר הפיוט והתפילה.

דברים | דברים א א-ב
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל־כׇּל־יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין־פָּארָן וּבֵין־תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב׃ אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר־שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ׃

עקב | דברים ח יא-טו
הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־תִּשְׁכַּח אֶת־ה' אֱלֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם׃ בפֶּן־תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טוֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ׃ וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה־לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר־לְךָ יִרְבֶּה׃ וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת־ה' אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃ הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין־מָיִם...

בהעלתך | במדבר י יב
וַיִּסְעוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם מִמִּדְבַּר סִינָי וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּמִדְבַּר פָּארָן׃

מסעי | במדבר לג יא-טו
וַיִּסְעוּ מִיַּם־סוּף וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר־סִין...וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִם וְלֹא־הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם לִשְׁתּוֹת׃ וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי׃

הפטרת מטות | ירמיהו ב א-ג
...כֹּה אָמַר ה', זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה: קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כָּל־אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם־ה'׃ ...

הפטרת מסעי | ירמיהו ב ד-כח
כֹּה אָמַר ה' מַה־מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ׃... הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל׃ שֹׁמּוּ שָׁמַיִם עַל־זֹאת וְשַׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד נְאֻם־ה'׃ כִּי־שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא־יָכִלוּ הַמָּיִם׃...

ירמיהו ב לב: הֲתִשְׁכַּח בְּתוּלָה עֶדְיָהּ כַּלָּה קִשֻּׁרֶיהָ וְעַמִּי שְׁכֵחוּנִי יָמִים אֵין מִסְפָּר׃

זמירון: המשורר בן המאה ה12 מזכיר את הנביא ירמיהו משלהי הבית הראשון המזכיר את תקופת המדבר. ירמיהו מוכיח את ישראל שהקב"ה זוכר להם חסד נעורים, למרות שרחקו ממנו. ריה"ל טוען - כך אמנם היה אז, אך בהווה...

יחזקאל טז ח
וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ ... וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ ...

מקץ | בראשית רבה פרשה פט ט
וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה: (בראשית מא, יד), לַחְלֹק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת. (בראשית מא, טז): וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה: תָּלָה הַגְּדֻלָּה בִּבְעָלֶיהָ.

מכילתא דרבי ישמעאל פרשת בא פרשה יג: ... וכן מצינו ביוסף שחלק כבוד למלכות שנאמר: בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה: (בראשית מא טז)

הפטרת האזינו / שביעי של פסח | שמואל ב כב לב
כִּי מִי אֵל מִבַּלְעֲדֵי ה' וּמִי צוּר מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהֵינוּ׃

זמירון
בניגוד לתוכחות הנביאים שישראל עוזבים את ה' או שאינם עובדים את ה' לבדו) ראה שמואל א ז ג וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל... הָסִירוּ אֶת-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר מִתּוֹכְכֶם...וְהָכִינוּ לְבַבְכֶם אֶל-ה' וְעִבְדֻהוּ לְבַדּוֹ) המשורר מביע את התחושה שחל היפוך – ישראל בגלות נאמנים לה', ישראל נבחנו בכור יוון ועינוי שאר מלכויות ועמדו בניסיון. אך ה' שכחם. ה' כביכול חולק מכבודו לדתות האחרות השולטות בעולם. (והשווה תהילים מד: "כל זאת באתנו ולא שכחנוך" וכל הפרק. ואפשר לקרוא את כל ירמיהו ב ואישומיו (הפטרות מטות מסעי) – בהיפוך כביכול 'ההימיר גוי ה'? ההחליף ה' את עמו? - כפי טענת דוקטרינת ההחלפה של הנוצרים)

(אולי יש לחלוק כבוד למלכויות אך ראוי היה שתתלה הגדולה בבעליה – בישראל דת האמת.)

בחוקתי | ויקרא כו לג
וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חׇרְבָּה׃

ואתחנן | דברים ד כ
וְאֶתְכֶם לָקַח ה' וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה׃

הכתב והקבלה: כור הוא כלי שמזקקין בו את הזהב (רש"י) כי זה היה התכלית האמתי המכוון ממנו יתברך לשעבדם במצרים, לצרפם כזהב בכור שיתפרדו הסיגים וישאר זהב טהור לבד.

ישעיהו מח י: הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ וְלֹא בְכָסֶף בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי׃

רד"ק: ולא כצורף כסף כי צורף הכסף יסיר כל הסיגים מן הכסף ויכלה אותם ...ואני לא עשיתי כן כי מעטים היו הנשארים אם עשיתי כן אבל הרשעים שבכם שהם הסיגים עניתים בחלאים או בשבי ... לא להכריתם מכל וכל

שבת חזון | הפטרת ט' באב ירמיהו ט ו
לָכֵן כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הִנְנִי צוֹרְפָם וּבְחַנְתִּים...

מצודת דוד: צורפם ובחנתים. כדרך הכסף שצורפים אותו בכור להסיר הסיג ולבחון הכסף הטוב הוא אם רע כן אביא עליהם פורעניות למרק ולהסיר מהם סיגי העון:

זמירון
ישראל בדורו של ריה"ל נדחים ונהדפים בין שעיר המיצג את הנוצרים, לקידר הם המוסלמים, ונושאים בזיכרונם את הגלויות הקודמות יוון, מדי-בבל-פרס ורומי-אדום-שעיר:

ויקיפדיה ערך ר' יהודה הלוי: ריה"ל חי (1075 – 1141 בקירוב) בין שלושה מאורעות עיקריים שהטביעו את חותמם על עם ישראל בתקופה זו:

• מלחמת הרקונקיסטה בה עברה השליטה ברוב ספרד חזרה לידי הנוצרים שהחלה בסביבות שנת 1075 ונמשכה עשרות שנים. במלחמה זו נדדו המוני אנשים ממקום למקום, והיהודים שתפסו משרות נכבדות בשלטונות שני הצדדים, סבלו קשות וזוהו על ידי כל צד כאויב. ריה"ל נדד במלחמה מצפון ספרד לדרומה והוא נחשף למלחמה ואחדים מידידיו מתו בה.

• מסע הצלב הראשון בשנת 1096 גרם ליהודים צרות רבות בארצות הנוצרים, הם נטבחו ועונו.

• הופעת המוראביטון - קבוצת מוסלמים קנאית מצפון אפריקה שהופיעה לראשונה
באל-אנדלוס ב- 1086, ותפסה את השלטון בעשור שלאחר מכן. המוראביטון נודעו בחוסר סובלנותם כלפי המיעוטים הדתיים. בעקבות זאת, ברחו מספרד משפחות רבות.

זכריה ט יב
שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה גַּם הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ׃

זמירון: אסיר בא מהמילה אסור = קשור. תקווה = חוט (ראה הפטרת שלח לך | יהושע ב כא ... וַתִּקְשֹׁר אֶת־תִּקְוַת הַשָּׁנִי בַּחַלּוֹן) וכמובן תקווה = צפייה לטוב. אסיר תקוה הוא:
1) אסיר עם תקווה - עם השבוי אמנם בגולה אך לא איבד תקווה.
והמשורר שואל: היש עוד צמד שכזה – עם המתמיד בצפייה לגאולה וגואל חזק שבכחו להגשימה?
2) אסיר על ידי תקווה - עם הקשור בעבותות לציפייתו. זהו מצב של צפייה לעתיד טוב והקפאה של ההווה. כל מה שבהווה הוא זמני, ארעי.
לכן אומר הנביא שובו לבצרון – לארץ כורמים ובוצרים (מ' זר כבוד) לחיים של יצירה וצמיחה. ולכן מבקש המשורר "תנה עוזך לי " שבעקבותיו "אתנה דודי לך" שהוא רמז להתחדשות ופריחה.

שבת חוה"מ פסח | שיר השירים ז יג
נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ

פרקי דר' אליעזר פרק ג: ...נתיעץ הקב"ה בתורה... לברא את העולם. השיבה לו ואמרה: רבון העולמים, אם אין צבא ואם אין מחנה למלך – על מה הוא מולך? ואם אין עם מקלסין למלך אי זה הוא כבודו של מלך?

זמירון: בבית האחרון לאחר שהפייטן שוטח את טענותיו כלפי שמיא, טענות שהדהדו את תוכחות הנביאים כלפי עם ישראל מסכם ריה"ל את הפיוט במסקנה שהקשר בין עם ישראל לקב"ה הוא הדדי ואינו ניתן לניתוק. אני לדודי ודודי לי. אין לנו מלך וגואל אלא הקב"ה ואין כעם ישראל המצפה לישועתו.  סיפר הפייטן חיים לוק: אדם בעל ראש גדול במיוחד חיפש לעצמו כובע. לבסוף מצא בחנות אחת את מבוקשו, אלא שהמוכר דרש עבורו סכום עתק. "זה יקר מדי" אמר ועזב את החנות. רץ אחריו המוכר ואמר: "איפה תמצא כזה כובע?" ענה האיש: "ואיפה תמצא כזה ראש?"

הפטרת עקב | ישעיהו מט יד-יט
וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי׃ הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן־בִּטְנָהּ גַּם־אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ׃ הֵן עַל־כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד׃ מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ׃ שְׂאִי־סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ־לָךְ חַי־אָנִי נְאֻם־ה' כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה׃ כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵיךְ כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ׃